Chasidut על שמות 34:14

וידבר וכו' לך ר"ד (שמות לב ז). במדרש רז"ל (ברכות ל"ב ע"א) לך ר"ד מגדולתך. יש לפרש דבריהם ברמז, כי הנה ב' אותיות ר"ד בתורה הם גדולים מאותיות רבתים, היינו הר' בפסוק (שמות לד יד) כי לא תשתחוה לאל אחר, והד' דאחד (דברים ו ד). להורות שלא יטעו בני אדם בין אח"ד לאח"ר, כי לפעמים ידמה להאדם שעושה מצוה להש"י והוא עובד עבודה זרה, דהיינו בעשותו לשם איזה פניה וכיוצא, ולפעמים הוא בהיפוך דגדולה עבירה לשמה (נזיר כ"ג ע"ב), והבן. וצריך לשקול מאוד ענייניו במאזני צדק שלא יטעה, על כן נכתב בתורה ב' אותיות הללו רברבין, שלא יטעה האדם דבקל יכול לטעות, וזה נמשך מחטא אדם הראשון שעל ידי כך נפל לעץ הדעת טוב ורע, שמעורב בדעתו טוב ורע ויכול לטעות, כי לולא ההתערבות, היה דעתו דעת קדושים בלי נטות ימין ושמאל. וז"ש הש"י לאדם וקו"ץ ודרד"ר תצמיח לך (בראשית ג יח), שעל ידי שנמשכת אחר דעת טוב ורע, בקל תוכל לבוא לידי טעות לעשות מד' ר' ומר' לד', שהחילוק שביניהם הוא קו"ץ (עיין באריכות בפרשת בראשית). והנה זה ידוע דמשה הוא סוד הדעת בקודש, ובבחינתו כתב הב' אתוון הללו רברבין וגדולים, כי על ידי הדעת דקדושה בל יטעו עוד הטעות הנ"ל. והנה זה ודאי לא נעלם מכל משכיל שחטא עגל לא היה דמיון טפשות, לעשות עגל להשתחוות כאשר יעשו הפתאים. אבל היה הענין טעות באיזה מושכל, וכבר דיברו בזה המשכילים, וזה היה ממש חטא אדם הראשון טעות בעץ הדעת טוב ורע, שחשבו שזה יהיה איזה עבודה מוכשרת וזה היה עבודה זרה, ואם כן זה מיקרי טעות בין ר' לד' בין אח"ד לאח"ר. וז"ש הש"י למשה לך ר"ד, ורמזו רז"ל ר"ד מגדולת"ך, מאותן הב' אתוון ר"ד שכתבת גדולים מבחינתך שאתה בסוד הדעת הקדוש, כי שחת עמך ולא הועיל להם גדלות האותיות, והבן:

או אפשר שלכך הקציב הקב"ה זמן טרם הביאו את המבול ק"כ שנה נגד ק"כ צירופי אלהים הידוע ליודעים, מדת הדין החזק שגזר להטביעם במבול והיתה כוונת הקב"ה בכדי שנח צדיק הדור יבקש רחמים עליהם לבטל מעליהם הגזירה קשה הזו ונתן לו זמן ארוך אשר בכל שנה יתקן וימתיק צירוף אחד מצירופי אלהים, כי נח היה צריך סעד לתמכו ולפי ערך מעלת צדקתו היה צריך זמן בזה לתקן בכל שנה צירוף מצרופי אלהים, ואך הוא לא עשה כן ולא התפלל על דורו שעל כן נקראים מי נח כמאמר חז"ל (בזוה"ק ויקרא ט"ו.). ועל כן רמז בפסוק הזה שם משה רבינו ע"ה כמאמרם ז"ל (חולין קל"ט:) משה מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשר בשגם זה משה חושבנא דדין כחושבנא דדין ולכאורה לפלא מה למשה רבינו כאן להיות נרמז בין הרשעים האלה, ואכן הנה אמרו חז"ל (דברים רבה י"א, ג') נח אומר למשה אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול ומשה אומר לו אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך אבל אני כתיב (שמות ל"ד, י"ד) וינחם ה' על הרעה. ועל כן אמרה התורה בשגם הוא בשר כלומר הרי גם משה הוא בשר שנולד מבשר ודם ילוד אשה והציל את כל דורו עמו על כן והיו ימיו מאה עשרים שנה אאריך לנח צדיק הדור כל כך ואולי יציל את דורו להמתיק ק"כ צירופי אלהים מעל דורו הכל כנאמר.

וְעַל-כֵּן עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל יִשְֹרָאֵל אֵין לָהּ בִּטּוּל, כִּי גַּם הָעַכּוּ"ם כֹּחָם מִטָּעוּתִים הַנַּ"ל, שֶׁהַשֵּׁדִין יְהוּדָאִין מַטְעִין כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי אוֹמְרִים שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גַּם הָעַכּוּ"ם מוֹדִים בַּה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּקַרְיֵן לֵיהּ אֱלָקָא דֶּאֱלָקַיָּא, רַק שֶׁאוֹמְרִים שֶׁרְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה. נִמְצָא שֶׁהֵם מְהַפְּכִין הָאֱמֶת כָּל כָּךְ עַד שֶׁאוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וּבְדֶרֶךְ זֶה הֶחֱטִיא יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶת יִשְֹרָאֵל. וְכָל זֶה עַל-יְדֵי שֵׁדִין יְהוֹדָאִין שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים בְּיוֹתֵר, כִּי יָרָבְעָם הָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק (מְלָכִים א, יא, כט), "וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַֹלְמָה חֲדָשָׁה וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל יִשְֹרָאֵל אֵין לָהּ בִּטּוּל. כִּי עִקַּר כֹּחַ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנִּקְרָא (שְׁמוֹת לד, יד) 'אֵל אַחֵר' כָּל כֹּחוֹ רַק כְּשֶׁיּוֹנֵק מִיִּשְֹרָאֵל עַל-יְדֵי הַשֵּׁדִין יְהוּדָאִין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהָעֲבוֹדָה זָרָה נִמְשֶׁכֶת מִיִּשְֹרָאֵל, יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל דְּסִטְרָא אָחֳרָא בְּיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן אֵין לָהּ בִּטּוּל עוֹלָמִית וּצְרִיכִין רַק לְשָֹרְפָהּ וּלְעָקְרָהּ מִן הַשֹּׁרֶשׁ אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן: