Chasidut על שמות 34:15

וכדי ליישב כל זה, אען ואומר דהא איתא במסכת שבת (דף פ"ח.) ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט יז), מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית, ואמר אם אתם מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, אמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא, (ר"ל אם יעמידם בדין לומר למה לא קיימתם את התורה מה שקבלתם עליכם, יאמרו אנוסים היינו), ומסיק אמר רבא אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורוש (ר"ל מרצונם), שנאמר (אסתר ט לז) קיימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר, עד כאן לשון הגמרא שם. והנה לפי זה נתיישב מה שדקדקתי בשאלתי לומר באותו הדור, דבאמת ידעו התלמידים החטא שעשו, וכמו שאמרו אחר כך שנהנהו מסעודתו וכו', ולדעתם עברו על וקרא לך ואכלת מזבחו וגו' (שמות לד טו), ונכשלו במאכלות אסורות וביין נסיכם. אך עיקר הקושיא על אותו הדור דוקא, ר"ל דאם היה אחר אותו הדור שכבר קבלו מרצונם התורה, היה ראוי להענישם כל כך בעברם על התורה, אבל באותו הדור שעדיין לא קבלו, קשה הא איכא מודעא ולמה נענשו. (והנה אחר אמרי זאת אחר כמה שנים נדפס ספר קדושת לוי וכתוב שם כדברים האלה בשם אביו, ובר מזלו אנא בזה, אבל שאר הדברים שאכתוב במאמר זה לא נאמר שם). והנה אמר להם אמרו אתם, ר"ל משאלתכם נראה שהקושיא שלכם היא דוקא מפני שהיו באותו הדור, אבל אם היו בדורות שאחריהם לא היה קשה לכם, אמרו אתם בלא הא דאותו הדור מפני מה נתחייבו מה עשו ומה חטאו, דהבין משאלתם דלא כיוונו לחטא זה שנתחייבו עליו, דאם כיוונו לאותו החטא, ממילא דגם על אותו הדור לא היו קשה להם כאשר יתבאר לקמן בס"ד. ואמרו לו מפני שנהנו מסעודתו וכו', ואם כן עברו על התורה כמ"ש, ולא קשה לנו רק מפני שהיו באותו הדור שלא קבלו עדיין מרצונם הטוב. והשיב להם אם כן שבשושן וכולי, ור"ל דגם בלא הקושיא דבאותו הדור, גם כן טעם זה אינו מספיק, אמרו לו אמור אתה, באמת עכשיו שהקשת לנו אין אנו יודעין כלל אף בלא הא דאותו הדור. והשיב להם מפני שהשתחו לצלם, ור"ל דבלא הקושיא דבאותו הדור, צריכים אתם גם כן לבא לטעם זה דהשתחוו לצלם, וממילא דהקושיא שלכם על אותו הדור גם כן לא קשה, דהא מודעא ודאי דלא שייכה רק על התר"ו מצות שהוסיף השי"ת לישראל על הז' מצות בני נח, אבל חטא עבודה זרה שהיא משבע מצות בני נח שהיו מצווין מקודם בלא כפית ההר, ודאי דמודעא ליתא. ועל זה הקשו התלמידים כלום משא פנים יש בדבר, דבלא זה לא היה קשה קושיא זו, דהא באמת יש נשיאת פנים לישראל, כמו שאמרו רז"ל (ברכות דף כ' ע"ב) שאלו מלאכי השרת את הקב"ה כתבת בתורתך (דברים י יז) אשר לא ישא פנים, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך. והשיב להם השי"ת איך לא אשא פנים לישראל, שאני כתבתי להם בתורתי (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה, עד כאן. והכונה דהם מדקדקין במצות ועושין לפנים משורת הדין, אם כן ראוי לעשות להם גם כן לפנים משורת הדין. אם כן לא קשה קושיא זו כלום משא פנים, ופי' אם היה החטא מפני שנהנו מסעודתו וכו', או מפני חטא אחר. אבל דחידש דחטא עבודה זרה היה בידם, הקשו שפיר דהא אמרו רז"ל (נדרים כ"ה.) שנאמר בעבודה זרה וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה (במדבר טו כב), ללמדך שכל המודה בעבודה זרה, ככופר בכל התורה כולה, ור"ל שאף אם קיים שאר המצות הם כלא וכאפס וכאין, אם כן לפי זה נאבדו כל המצות עם לפנים משורת הדין שלהם, וממילא דאין ראוי לנשיאות פנים, וקשה שפיר כלום משא פנים יש בדבר. ועל זה השיב דהם לא עשו אלא לפנים, אם כן לא הוי מודה בעבודה זרה כלל, אם כן שפיר ראוים לנשיאת פנים, והוא פירוש נכון ונחמד בס"ד. ונקדים עוד דהאלשיך הק' פירש (בפרשת שלח) על הפסוק (במדבר יד יג-טז) ושמעו מצרים כי העלית את העם הזה בכחך מקרבו וגו', (במדבר יד יד) ואמרו אל יושבי הארץ (במדבר יד טז) מבלתי יכולת וגו'. דקשה מה זו נתינת טעם משום דידעו וראו שהעלית את העם הזה בכחך מקרבו, יאמרו מבלתי יכולת וגו', אדרבה כלפי לייא הלא הדעת נותן להיפך, דאם הם לא ראו את יד ה' הגדול אשר עשה והיד החזקה והזרוע הנטויה, היה להם לומר מבלתי יכולת ה', אבל כיון שהם ראו כחו הגדול, היה ראוי להם להיות פיהם נאלם מלומר דבר זה, ואם אף על פי כן יאמרו לפני מלך אחד יכול לעמוד לפני ל"א מלכים אינו יכול לעמוד כמו שפירש רש"י (ד"ה מבלתי), מכל מקום איך תולה אמירה זו מבלתי יכולת במה שראו כחו, הלא אם לא היו רואים כחו, ודאי פשיטא שהיו אומרים כן. ותירוץ האלשיך דבאמת מה ענין כח ויד חזקה וזרוע נטויה שנאמר בהשי"ת, וכי צריך ליד חזקה מי יאמר לו מה תעשה, הלא כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו, וכח ויד חזקה לא שייך רק בגבור נגד גבור אף שהוא גבור קטן ממנו, מכל מקום צריך לאמץ כח כיון שגם הנוכחי גבור הוא, אבל השי"ת שהכל כאין נגדו וכל דיירי ארעא כלא חשובין כחירגא דיומא דלא שמי', מה צריך לכח ויד חזקה. אלא ודאי צריך לומר דעיקר הכח ויד חזקה, הוא נגד מדת הדין שמקטרג הלא אתה מלך אוהב משפט מה נשתנו אלו מאלו, מפני מה יאבדו אלו מפני אלו, וכמו שהיה בעת יציאת מצרים שאמרו רז"ל (ילקו"ש רמז רל"ד) שטען מה נשתנו הללו עובדי עבודה זרה, וזה עיקר הכח והיד החזקה. ועל פי זה יובן הפסוק הנ"ל, דהא יש להבין אם היו רואין אבידת ישראל ח"ו, והיה מקום לומר מבלתי יכולת ח"ו, או שיאמרו האמת שחטאו ישראל, ובודאי הדעת נותן לתלות בוקי סריקי בבשר ודם ולומר שחטאו, ממה שיתלו בהשי"ת לומר מבלתי יכולת ח"ו, ומי פתי יסיר הנה לומר כן, ודאי דיותר קרוב לומר (הפשוע) [הפשוט] שחטאו. אך זה אם לא היו מצרים יודעים שמעיקרא כשעשה להם ניסים ונפלאות וטובות וחסדים, היו גם כן רעים וחטאים, ודאי דהיו אומרים שבודאי חטאו ונאבדו. אבל כיון שמצרים יודעים שאז היו גם כן רעים וחטאים, ואף על פי כן השי"ת העלן ביד חזקה, אם כן שוב לא יעלה על לבן לומר דחטאם גרם איבודן, דהא כשהעלן מן הארצם גם כן חוטאים היו ולא חשש על זה כלל ומה נשתנה עכשיו, לכך יאמרו מבלתי יכולת וגו', דמפני מלך אחד יכול לעמוד וכו'. והיינו דברי הפסוק ושמעו מצרים מאיבודן הנאמר אחר כך בהפסוק, אשר הם יודעין כי העלית את העם הזה בכחך דייקא, ר"ל שהיו רעים וחטאים ואף על פי כן העלן בכחו, ועכשיו יראו איבודן יאמרו מבלתי יכולת כנ"ל, ולא יתלו בחטאן מטעם האמור, עד כאן דברי האלשיך בשינוי לשון. נמצא היוצא מזה דאין צריך לכח ויד חזקה, רק בשעה שמבטל מדת הדין ונושא פנים. ונקדים עוד דאיתא במדרש (ב"ר נ' י"א) על הפסוק (בראשית יט כא) ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וגו' שאמר המלאך אל לוט, וז"ל: אמר ר' חלפתא דמן קיסרייא, אמר הקב"ה לישראל מה אם המלאך על ידי שכיבדו לוט נשא פניו, אני איך לא אשא פניך ופני אבותיך, ישא ה' פניו אליך, עד כאן המדרש. והנה היפה תואר פירש השייכות שיש לנשיאת פנים של המלאך ללוט, לנשיאת פנים של השי"ת לישראל, הוא דכשם שישראל נושאים פנים להקב"ה שמדקדקים לברך אפילו עד כזית לפנים משורת הדין, כך הקב"ה נושא להם פנים לפנים משורת הדין, כלומר אף על גב דמצד עצמו מחזי כמשא פנים, מכל מקום כיון שגם הם נושאים פנים להקב"ה לפנים משורת הדין בענין ברכת המזון בכזית וכיוצא בו שאר דקדוקי מצות, ראוי לשלם להם כמדתן לישא להם פנים גם כן לפנים משורת הדין, ובא ללמוד סברא זו מהמלאך במה שאמר הנה נשאתי פניך וגו', כלומר כי ודאי דגם במלאך לא יתכן משא פנים, שאין משא פנים כלל בעליונים, ואיך נשא פנים ללוט, אלא צריך לומר דלפי האמת לא מקרי זה משא פנים כלל ולא הוי לפנים משורת הדין כלל, כיון שגם הוא עשה לו משא פנים בזה להיותו נזהר בכבודו כבוד האכסניא, מה שלא היה מחויב בזה מן הדין אלא לפנים משורת הדין, ראוי לו מן הדין למדוד לו כמדתו לעשות לו לפנים משורת הדין, והוי לפנים משורת הדין זה מן הדין, ואם המלאך עשה זה לכבודו, איך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך הנזהרים בכבודי לפנים משורת הדין, כענין שנאמר (שמואל א' ב ל) כי מכבדי אכבד, עד כאן דברי היפה תואר בתוספת נופך קצת. וכתב על זה הנזר הקודש ואכתי קצת קשה מאי בעי בהך דרשה הכא, דמאי נפקא מינה הכא בהא לענינא דקרא. ועוד קשה האיך שייך לומר שכביכול הקב"ה לומד קל וחומר מהמלאך, ואיך שייך לומר שהשי"ת ילמוד מנבראיו, ומנא לן זאת שלמד קל וחומר מהמלאך, הלא הענין נכון מצד עצמו, עד כאן קושית הנזר הקודש בתוספת נופך קצת. וכתב עוד וז"ל: מצורף לזה יתבאר הא דאמרו בפרק ג' דברכות ששאלו מלאכי השרת להקב"ה כתבת בתורתך אשר לא ישא פנים, והלא אתה נושא פנים לישראל, מנא לן הא דמלאכי השרת שאלו שאלה זו, דאין מזה שום רמז בפסוק ואין אלו אלא דברי נביאות. וי"ל דכלהו בחדא מחתא מחתינהו, דמדכתיב הנה נשאתי פניך, משמע דהמלאך נושא לו פנים מצד עצמו לכבוד אכסניא, ואף דכבר נשלח המלאך להצילו על פי ה' בזכות אברהם, מכל מקום בתחילה לא היה ראוי להמלט אלא בהר, כמ"ש (בראשית יט יז-כ) ההרה תמלט, והוא הוסיף לו הצלה גם בצוער הקרובה לסדום שהיא אחת מערי הככר (בראשית יט כ), ודבר זה עשה המלאך מעצמו לפי מה שהבין כי ראוי לעשות כן, והיה בטוח בקונו שישלים דבריו, כענין מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיה מד כו). אלא דמכל מקום קשה בהיות הכל גלוי וידוע לפניו ית"ש, מדוע לא גילה מיד למלאך הצלת צוער שיהיה בכבוד אכסניא, לבל יצטרך לתלות הדבר בעצמו כאלו הוא עושה הנשיאת פנים. אבל לשיטת הגמרא דמלאכי השרת שאלו דבר זה האיך אתה נושא פנים לישראל, והשיבם כי ראוים המה ממש מן הדין לישא להם פנים לפנים משורת הדין, כיון שגם הם נושאים לו פנים לפנים משורת הדין בברכת המזון ובשאר המצות, יבא על נכון, דהא השי"ת עשה כן בכונה מכוונת שלא לגלות למלאכיו מהצלת צוער, כדי שיעשו כן מעצמם לישא פנים לפנים משורת הדין למי שנשא להם פנים, דמזה מצא תשובה נצחת כלפי מלאכי השרת אשר יקטריגו על ישראל לומר שאינו ראוי לישא להם פנים, שהרי גם הם מעצמם עשו משא פנים כזה ללוט, בשביל שנשא להם פנים בכבוד האכסניא, ואף גם כיוצא בזה ראוי לישא פנים לישראל, עבור מה שהם גם כן נושאים פנים לכבודו בברכת המזון ובשאר דקדוקי מצות לפנים משורת הדין. וזה כונת ר' חלפתא ליישב קושיא זו כאן בפ', דלמה לא גילה השי"ת למלאכיו מהצלת צוער, והשיב שהיה בכונה לסתום פה מלאכי השרת המקטריגים על ישראל, עד כאן דברי הנזר הקודש בשינוי לשון קצת ובתוספת נופך קצת. המורם מכל זה, כי גם לנשיאת פנים אין צריך ליד חזקה, כי הנשיאת פנים לישראל הוא מן הדין כי ראוי למדוד להם כמדתם, רק באם יש חטא עבודה זרה ח"ו, אז צריך לנשיאת פנים יד חזקה, כי אז אינו מן הדין, כמו שביארתי בשאלת תלמידי רבי שמעון בן יוחאי כלום משא פנים יש בדבר.