Chasidut על שמות 34:24

(ב.) הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו'. הכל לאתויי מאי לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו' ודקא קשיא לך הא דרבינא לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה וכו'. וכמו שמפרש (רש"י ז"ל שם) לאחר שהודה לבית שמאי שיש על בית דין לכוף את אדונו לשחררו והוה כאילו משוחרר כבר וחייב וכו'. כתיב (תהילים ל״ג:י״ח) הנה עין ד' אל יראיו וגו' הנה המועדים נקראים בזוה"ק (אמור צג:) פני ד' וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, שאז עומד השי"ת בהארת פנים נוכח ישראל להשלים להם כל חסרונם, ולכן צריך האדם מצידו להעמיד כלי קבול, וכדכתיב (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך, היינו כפי מה שמכין האדם מצידו כלי לקבל, כך משלים לו השי"ת וממלא לו הכלי. ולזה נתמעטו כאן אותן שמחשב המשנה חרש שוטה וקטן, כי אינם יכולים מצידם להעמיד הכלי קיבול שיקבלו על ידי הכנתם את השלימות מהשי"ת, וכעין שמצינו נמי טרם שקיבלו ישראל את התורה נתרפאו מקודם כל הבעלי מומין, כמבואר במדרש (תנחומא יתרו ח) מנין שלא היה בהם סומין שנאמר וירא כל העם וגו' מנין שלא היה בהם חרשין וכו', ולזה נתמעטו כאן נמי כל אותן שאינם יכולים להכין מצידם כלי קבול, כי על הראיה נאמר (שיר השירים ז׳:ב׳) מה יפו פעמיך בנעלים וגו', ועל זה איתא (אבות פרק ד) עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו ובטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. היינו כשאדם עובד השי"ת ומבטל עצמו במסירת נפשו לרצונו ית', אזי מבטל השי"ת ממנו כל המניעות והמקטרגים, כדכתיב (שמות ל״ד:כ״ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וגו' היינו כי השי"ת מנשא כ"כ האיש הזה עד שאין מקום קטרוג כלל נגדו, כי לא נאמר לא יגזול איש את ארצך, אלא לא יחמוד וגו', להורות שמבטל כ"כ השי"ת את רצון אחרים, עד שאינה מגיע להם שום חמדה לחמוד את ארצך. כי כל החמדה הוא רק לדבר כזה שנדמה לאדם בדעתו שיכול להשיגו, אבל כשמנשא השי"ת את האדם, אין עוד שום חמדה לאיש לחמוד את ארצו. וזה שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, שלא יעלה על לבבם שום רצון וחמדה, כי יודעים שאי אפשר להם להשיגו. ולזה מי שחציו עבד וחציו בן חורין נתמעט מחובת ראיה כפי משנה ראשונה, כי אינו יכול להכין כלי לקבל השלימות מהשי"ת מאחר שמשועבד עדיין לעבוד יום אחד לרבו, אבל לפי משנה אחרונה שיש על בית דין לכוף את אדונו לשחררו והוה ליה כמשוחרר כבר וחייב, כי שפיר יכול להכין מצידו כלי קבול, מאחר שהוא כאילו משוחרר כבר, לזה כשיעמיד הוא כלי קבול ימלא לו השי"ת וישלים לו כל חסרונו:

כי אוריש גוים מפניך וגו' ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלקיך (שמות לד כד). נ"ל לפרש על פי מה ששמעתי לפרש הפסוק (תהלים מה ב) רחב לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך וגו'. על פי אמירת לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה, והוספתי נופך על פי דברי הגאון מהר"ז מפראג זצ"ל בספר אור לישרים, דעל ידי לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה, הוי כמתכוון בפירוש שלא לצאת ידי חובתו באופן אחר רק אם יהיה יחוד קב"ה ושכינתיה, ואם כן זולת זה הוי מתכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובתו, ובזה כולי עלמא מודים דאינו יוצא אפילו מאן דאמר מצות אין צריכות כונה (ברכות י"ג ע"א). ואם כן אם רוצים הסט"א לחטוף אין להם מה לחטוף, וכיון שאין חוטפין, המצוה עולה למעלה, עד כאן דבריו בתוספת ביאור. והיינו אומר אני מעשי למלך, ר"ל רק בשביל המלך ולא באופן אחר, ואם כן זולת זה הוי מתכוין שלא לצאת, אם כן אין יכולים לחטוף, לכך לשוני עט סופר מהיר בלי עיכוב, והבן. והנה החוטפין הם מסטרא אחרא, דעכו"ם סטרא דשמאלא המסתעף משבעים שרים החיצונים, והנה על ידי תורה ומצות ינחל כל אחד נחלה בארץ עליונה ארץ חפץ. ועל פי זה יבואר כי אוריש גוים מפניך, היינו אלו שהם מסטרא דשמאלא, ולא יחמוד איש את ארצך ארץ חפץ הראוי לך ממעשך הטובים, בעלותך ר"ל באם עתה עולה, (ר"ל שכל עבודת ה' עליה היא באמת) לראות וגו', רק בשביל שמעשיך יראה את פני ה' אלקיך ולא באופן אחר, כנ"ל והבן.