Chasidut על שמות 34:27

(יא:) כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם וכו'. ומסיק הגמ' יכול ישאל אדם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור, ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים, מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכו'. כתיב (תהילים כ״ה:י״ד) סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם וגו'. וביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, שגנז השי"ת בדברי תורה כל הסודות וכל האורות היקרים, וכדכתיב (שמות ל״ד:כ״ז) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו', היינו כפי מה שמייגע אדם את עצמו בתושב"כ ובתושבע"פ, כך יקבע אמונה בלבו ויתעלה תפיסתו למעלה מהטבע, להכיר איך שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, לבוא לזה האור שגנז הקב"ה לצדיקים. ועל זה הענין מסובב הגמ', יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ת"ל ולמקצה השמים עד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה וכו'. כי באם ישאל אדם מה למעלה וכו', נמצא לפי תפיסתו שנותן גבול לבריאה, שלא ברא הקב"ה יותר רק הגבול שמכיר בתפיסתו, ואז נקרא נדח אשר נמשך מפאת זה כל הסבלנות, ועל זה נאמר (דברים ל׳:ד׳) אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו'. היינו כי באמת איך שייך לומר בקצה וכי יש קצה, והלא כאשר האדם מאמין ומכיר היטב שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אז מכיר שאין שום קצה וגבול, וכל הקצה וגבול שהציב השי"ת בתפיסת האדם, הוא כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה בשם רבינו מפשיסחא זצללה"ה, שאמר על שם שדי שאמר לעולמו די, היינו, שדי הכבוד שמים שיכול להתפשט מהצמצום של אלו הגבולים. ועל זה רומז אם יהיה נדחך בקצה השמים, כלומר כי האדם הנדמה לו שיש קצה וגבול הוא נדח, ויש לו כל הסבלנות. משם יקבצך, כי כאשר מייגע האדם את עצמו בד"ת, אז נקבע אמונה בלבו ונתעלה תפיסתו להכיר שאין שום קצה וגבול, כי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, נמצא שאין שום קצה וגבול. וכענין שנאמר (תהילים קכ״א:א׳) אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, היינו שמסתכל האדם מסביביו בכל צדדיו, ואינו יכול למצוא שום הבנה בתפיסתו באיזה אופן יתכן שיושע, על זה כתיב עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ, כלומר שעושה אותם תמיד כי מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, א"כ יכול השי"ת שפיר להראות לו מהתחדשות שמים וארץ, אף שהוא חוץ מהטבע של זה העולם, אכן מהתחדשות שמים וארץ יכול שפיר להושע. וזה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך, וזה כוונתם ז"ל מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, היינו כפי מה שקובע אדם אמונה בלבו ומייגע עצמו בד"ת, כן נתעלה תפיסתו, וכן הוא מכיר שהזמן הוא נמי בידו ית', שאין שייך כלל לומר למעלה למטה לפנים לאחור, כי רק מצד האדם הוא הסדר שזמן הבא הוא אחר הזמן שלפניו, אבל גבי השי"ת העבר ההוה והעתיד הכל שווין, וכל אלו הזמנים הם תמיד בידו ית'. ועל זה אמר הכתוב סוד ד' ליריאיו ובריתו להודיעם, היינו שגנז השי"ת בהתורה כל הסודות וכל אורות היקרים להודיעם לאדם, וכפי שמייגע האדם את עצמו בד"ת, כן נתעלה תפיסתו להכיר ולידע שאין באמת שום קצה וגבול למעשה בראשית, כי השי"ת מחדש אותם תמיד. ועל זה נאמר משם יקבצך, היינו שיכולין להשיג מפאת אותה ההכרה כל הישועות:

ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך (שמות כה טז). להבין מה הוא לשון עדות, לפי פשוטו הוא כי עשרת הדברות שהיו נחקקו עליהן, היו מצות שכליות. ועוד י"ל על פי מ"ש כי עדות, היינו הנגלה הפשוט והנסתר כמוס בתוכו. אך נ"ל על דרך עמוק יותר, כי לכל הפירושים עדות הוא, או שיש להם עדות, או שהם כעדות, ועדות הוא עדות ממש. ועל פי זה י"ל באופן נאה ומדוקדק מאד אומרו אשר אתן אליך, כי לכאורה למה זה. ויתבאר כי אנחנו מברכין בכל יום נותן התורה לשון הוה, היינו על החידושים שהשי"ת משפיע להעוסקים בה. והנה כבר פירשתי בפרשת תשא על הפסוק (שמות לב טז) והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, על פי העשרה מאמרות הנ"ל עיין שם. ואם כן לפי זה מי שחידש בתורה בזמן שהארון היה קיים, אם היה רוצה לידע אם מאת ה' נהית זאת וכיון לאמותת ענין, או אם הוא רק דמיונו, אז היה מביט בלוחות, וכשיראנו אז עדות לו כי מתת אלקים הוא לו, והבן כמה מעלתן של הלוחות. וזה אומרו את העדות אשר אתן אליך, וקאי על כלל ישראל והבן. והנה כבר כתבו המפרשים רמז שיכתוב אדם חידושיו מן הפסוק (שמות לד כז) כתב לך, והנה יש לפרש על פי זה, שהלא אמרו רז"ל (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד) שהראה לו הקב"ה למשה כל מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש, ונמצא ראה הכל בלוחות, והיינו כתב לך לכלל ישראל נאמר את הדברים האלה דייקא כמראה באצבע עליהן, ועל פי זה יתפרש גם כן הפסוק בפרשה דילן (שמות כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. כי לפי הפשוט ראוי לומר ודברתי אתך את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל מעל הכפורת וגו', והבן. והנה על פי מה שכתבתי אתי שפיר גם כאן, כי הנה כל התורה כלול בלוחות, ולראות הלוחות אי אפשר רק מה שמשיג האדם, והנה אחר שצוה להם משה דבר מה והשיגו אותה, כבר היו יכולים לראותה בלוחות, וכן בכל פעם, וזה היה עדות לישראל להאמין בשליחות ובנבואת משה בכל פעם כי נאמן הוא, והבן כל זה כי נכון הוא בס"ד.

(תנחומא נח סי' ג') אלה תולדות נח, ית' שמו של הקב"ה וכו', ונתן לנו את התורה וכו', ועל שבעל פה נאמר (איוב יא ט) ארוכה מארץ מדה וכו', שנאמר (שמות לד כז) על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וכו' עד סוף הענין. נ"ל שבא לפרש פתח בתולדותיו וסיים בשבחו. לזה פירש אלה תולדות נח, ר"ל תולדות אל"ה הוליד בעולם הוא אל"ה, היינו תורה שבעל פה, שנאמר בה כי על פי הדברים האלה, דוק כל הענין ותבין נפלאות: