Chasidut על שמות 38:22

אמנם אף על פי כן יש להבין מה צריך לחשבון הזה באמצע עשיית המשכן, כיון שהוא רק כדי לנקות עצמו, ולא הוצרך לחשבון הזה לצורך מלאכת המשכן, והיה לו להמתין עד גמר הקמתו והשלמתו ואז יתן חשבון, ולמה לו למהר כל כך בנתינת החשבון, וגם למה להתורה לכתוב זאת באמצע המלאכה. (ד), ובצלאל וגו' עשה את כל אשר ציוה ה' את משה (שמות לח כב) למה לי, וכי עד כאן לא נשמע זאת. (ה), (שמות לח כג) ואתו אהליאב וגו', קשה גם כן כקושיין. (וא"ו), להבין דרש רז"ל (ברכות נ"ה ע"א) מהפסוק כאשר ציוה ה' את משה, שהסכימה דעתו של בצלאל לדעת המקום מה שלא נאמר לו כלל, למה לא דרשו כן אהא דכתיב בפרשת בא (שמות יב כח) ובני ישראל עשו כאשר ציוה ה' את משה ואהרן כן עשו. והנ"ל ליישב כל זה, כי נתינת החשבון הלז הוא עשיה אחת מעשיית המשכן, ובהכרח הוצרך למלאכת המשכן, כי בלא זה לא יתכן עשיית המשכן והקמתו. ומקודם שנבאר זה, נבאר מה דכתיב משכן משכן העדות אשר פקד על פי משה, על דרך רז"ל כי משכן משכן הוא שנתמשכן בעונותיהם של ישראל. ועל פי זה יתבאר, דהנה יש לתמוה על פעולת משה אדונינו שהוא המשכן, והתורה מלאה מזה כמה פרשיות וכמה סדרים, ומה כל הרעש הזה כיון שלא היה רק לפי שעה.

והנה אם יחשדו לבחיר ה' ויתקטן אמונתו, ממילא דתקטן מעלת המשכן הנעשה על ידו בעיניהם, ועל דרך רבן לא שנה וכו' (נדה ס"ב ע"ב). ועוד אף שמשה לבד הקימו, עם כל זה לא יוכל רק אם כל ישראל עוזרים באמונתם ומחשבתם, ואם יפלו, גם הוא יגרר אחריהם ויפול ממדריגתו, כאמור (שמות לב ז) לך רד, שדרשו רז"ל (ברכות ל"ב ע"א) כלום נתתי לך גדולה וכו'. ואם כן נתינת החשבון בהכרח הוצרך למלאכת המשכן, ובלא זה לא יתכן. והיינו דאמר אלה פקודי המשכן, ומבאר למה הוצרך זאת לעצם המלאכה שיהיה באמצע העסק, על זה בא הרמז משכן משכן שנתמשכן וכו', ואם כן אחר היותו, קל וחומר קודם היותו. ועל זה מבאר והולך כי פעולת המשכן הוא העדות שהשכינה שורה בישראל כמו שפירש בעל הטורים, והיינו על ידי מ"ש פה כי על ידו השראת שכינה, והוא על ידי התהפכות הניצוץ. והיינו העדות שנמחל עון העגל, כי כל עוד שחלאת טומאה זו נדבק, לא ישרה השי"ת שכינתו כמו שביאר שם בעקרים (מאמר שלשי פרק שמיני) שהבאתי פה בענין הרחקת התועבות, שהוא סיבה להשגת רוח הקודש, עיין שם. ועל זה אמר כיון שהוא סבה להגעת הנבואה והשראת שכינה, איך יעשה כיון שלא יוכל עשוהו רק באופן זה, על זה אמר אשר פוקד, דהיינו נצטוה על פי משה והוא האמצעי כאמור, והנה אם מעלת המשכן נצמח ממעלת משה, ממילא אם יגרע מעלתו בעיני ישראל דיגרע מעלת המשכן ותקטן אמונתם בו, ואם כן לא יוכל עשהו כדאמרן משכן משכן והוא קל וחומר, לכך הוצרך נתינת החשבון לעצם המלאכה. ועתה יש לחלק הפירוש של משכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה לשני פירושים, א' על פי שנתמשכן שני פעמים כמ"ש. ב', פירוש משכן משכן הוא, שלא יתכן עשייתו רק על ידי משכן השכינה נבואה ורוח הקודש, שעל ידו משכן השכינה והגעת נבואה ורוח הקודש לישראל, ואם כן קשה כמ"ש, לזה אמר התירוץ העדות אשר פוקד על פי משה, ואם כן עקרו על ידי משה, לכך אלה פקודי שלא תקטן אמונתם בו ולא יוכל עשוהו, והבן. והשתא אתי שפיר דרש רז"ל העדות שהשכינה שורה בישראל, וגם העדות שנמחל עון העגל הכל כמ"ש, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועל מה דאמר על פי משה, מפרש האיך העושים זולת משה עשו בו, על זה אמר (שמות לח כב) ובצלאל עשה את כל אשר ציוה ה' את משה, דהינו משה היה האמצעי, ועל זה דרשו רז"ל שהסכימה דעתו למה שלא נאמר לו, והיינו בשפע רוח הקודש על דעתו ושכלו. ויתכן מה שדרשו כאן, ולא דרשו כן בפסוק ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו. ולדברי אתי שפיר, כי כאן מוכח הפירוש דכן הוא, דאם לא כן אינו ענין לכאן, אבל לפי מה שפירשתי שייך שפיר, והבן. ועל זה אמר ואתו אהליאב, דהיינו שאהליאב קיבל באמצעות בצלאל. והנה כשם שכל השפעות היה על ידי המשכן והמקדש בדרך התהפכות הניצוץ, כן עכשיו על ידי המקדש מעט. וכשם שקדושת המשכן היה כפי שמירתם ומוראם, ככה המקדש מעט, וחייבים אנחנו בשמירתו ובמוראו, והזוהר החמיר מאד בזה, ומזה נצמח מוסר גדול, ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, שיחזיר שכינתו בתוכינו במהרה בימינו אמן.

ובצלאל בן אורי כו' (שמות לא, ב) עשה את כל אשר צוה ה' את משה. עיין ברש"י, כי משה צוה תחילה על הכלים ואחר כך על המשכן ובצלאל עשה תחילה המשכן ואחר כך הכלים. והנראה לבאר, כי הנה האדם כשקם ממטתו אזי צריך לרחוץ תיכף, היינו בתחילה צריך לקבל עליו עול מלכות שמים להאמין באמונה שלימה שיש בורא ברוך הוא על כל העולמות, ואחר כך צריך האדם להתפלל וללמוד תורה ולעשות מצות והמצות והתורה הם המלמדים את האדם המדות הבורא ברוך הוא שהוא אל רחום וחנון כו', וכן שאר מדות הבורא יתברך. נמצא, המצות והתורה שאדם עושה הם המלמדים אותו איך להאמין באמונה שלימה בהבורא יתברך שמו. ונמצא יש כאן שני בחינות באמונת הבורא יתברך. בתחלה, אדם מאמין בשכל קטן שיש בורא על כל העולמות. ואחר כך, כשאדם לומד תורה ועושה מצות הבורא יתברך על ידי תורה והמצות אזי השכל יש לו הזדככות ונמצא הוא מאמין באמונה שכליית בהבורא יתברך. והנה זה שאדם מאמין באמונה שלימה בהבורא יתברך זה הוא השראת השכינה: