Chasidut על שמות 38:23

אמנם אף על פי כן יש להבין מה צריך לחשבון הזה באמצע עשיית המשכן, כיון שהוא רק כדי לנקות עצמו, ולא הוצרך לחשבון הזה לצורך מלאכת המשכן, והיה לו להמתין עד גמר הקמתו והשלמתו ואז יתן חשבון, ולמה לו למהר כל כך בנתינת החשבון, וגם למה להתורה לכתוב זאת באמצע המלאכה. (ד), ובצלאל וגו' עשה את כל אשר ציוה ה' את משה (שמות לח כב) למה לי, וכי עד כאן לא נשמע זאת. (ה), (שמות לח כג) ואתו אהליאב וגו', קשה גם כן כקושיין. (וא"ו), להבין דרש רז"ל (ברכות נ"ה ע"א) מהפסוק כאשר ציוה ה' את משה, שהסכימה דעתו של בצלאל לדעת המקום מה שלא נאמר לו כלל, למה לא דרשו כן אהא דכתיב בפרשת בא (שמות יב כח) ובני ישראל עשו כאשר ציוה ה' את משה ואהרן כן עשו. והנ"ל ליישב כל זה, כי נתינת החשבון הלז הוא עשיה אחת מעשיית המשכן, ובהכרח הוצרך למלאכת המשכן, כי בלא זה לא יתכן עשיית המשכן והקמתו. ומקודם שנבאר זה, נבאר מה דכתיב משכן משכן העדות אשר פקד על פי משה, על דרך רז"ל כי משכן משכן הוא שנתמשכן בעונותיהם של ישראל. ועל פי זה יתבאר, דהנה יש לתמוה על פעולת משה אדונינו שהוא המשכן, והתורה מלאה מזה כמה פרשיות וכמה סדרים, ומה כל הרעש הזה כיון שלא היה רק לפי שעה.

ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחושב. והנה מבואר בחכמינו ז"ל (חגיגה יד) חכם חרשים כשהוא פותח פיו הכל נעשין כחרשין. ויש להבין מאי זה הכל נעשים כחרשין. והנראה, כי יש אדם שעובד את הבורא ברוך הוא בשכלו שכל אנושי ויש אדם שהוא מסתכל על האי"ן כביכול וזהו אי אפשר בשכל אנושי רק בעזר ה' יתברך. וזהו הרמז במשה (במדבר יב, ח) ותמונת ה' יביט, מחמת שהיה לו עזר ה' יביט, היה יכול להסתכל על האי"ן. ובאמת זה האדם כשהוא במדריגה זו שיש לו עזר ה' להסתכל על האי"ן אז השכל שלו הוא בטל במציאות והוא כחרש שהשכל אנושי שלו הוא בטל במציאות. וזהו שרמזו חכמינו ז"ל חכם חרשים כו', כשמסתכל בהאי"ן כנ"ל. וזהו הרמז חרש וחושב. ובאמת אחר כך כשאדם חוזר אל עצמות השכל אז הוא מלא שפע. וזהו הרמז ורוקם בתכלת ובארגמן, כנ"ל שהוא מצויר בכמה מיני שפע מכל הטובות ודו"ק: