תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Chasidut על שמות 40:38

אגרא דכלה

ויאמר עוד על פי מאמר רז"ל (ויק"ר פ"א י"א) שאמרו אילו היו אומות העולם יודעין כמה אהל מועד יפה להם, אזי היו מקיפין אותו בכלי זיין לבל ישלטו בו ידי אחרים ח"ו, כי קודם שהוקם המשכן היו הקול יוצא והיו אומות העולם נתרזין מתוך פניקטיהם, אחר כך משהוקם המשכן היה הקול יוצא רק להנדבר דרך אוהל מועד. וז"ש משהוקם המשכן ויקרא אל משה (ויקרא א א) לבדו בצמצום הקול במשכן כביכול, אחר כך מתחיל הדיבור הראשון וידבר י"י וכו': והנה בתרגום יונתן נראה שכוונתו גם כן לתרץ הקושיא הנ"ל. ופירש שהיה משה דן קל וחומר בעצמו, מה סיני שקדושתו קדושת שעה לא הרשיתי לעלות אלא בקריאה, מכל שכן משכן שקדושתו קדושת עולם, ועל כן קרא אותו הש"י קודם הדיבור. והנה לפי זה עדיין לא הונח לנו למה לא פורש השם בקריאה. והנראה לדעתי דמשום הכי לא נאמר השם בקריאה, להורות דסיבת הקריאה לא היה מאיתערותא דלעילא, רק מאיתערותא דמשה שהיה דן קל וחומר כנ"ל, והש"י רצון יראיו יעשה, והבן. ובזה יהיה קישור הפסוק עם הספר הקודם (שמות מ לח) המסיים כי ענן י"י על המשכן וכו' בכל מסעיה"ם. ר"ל לא כסיני שהיה רק לשעה, ועל ידי כך ויקרא אל משה כנ"ל. ויש להתבונן למוד קל וחומר שהוא נגד מדת אל (שמות לד ו) שבי"ג מדות, על כן נאמר ויקרא אל וכו', ולא אמר ויקרא י"י רק ויקרא א"ל, לרמז על מדת א"ל שהתעורר על ידי הקל וחומר שלמד: והנה על פי האמור בזוהר הק' שבעת שהוקם המשכן היה היחוד התחתון, היינו ברוך שם וכו' כ"ה אתוון, כמו היחוד העליון שמע (דברים ו ד), בבחינת אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), כמו שיהיה לעתיד במהרה בימינו ביתר שאת, (אבל כעת יחודא תתאה הוא רק כ"ד אתוון), על כן וידבר הויה אליו [מאהל] מועד לאמר, הוא כ"ה אתוון. לפי הנ"ל יקושר גם כן עם הספר הקודם כי ענן הויה על המשכן יומם ואש תהיה לילה כו'. וכבר ידעת שבחינת יו"ם וליל"ה הוא נגד תרין יחודין הנ"ל, וזה שסיים בכ"ל מסעיהם, ר"ל שמסעיהם היה אז בנ' אתוון, מנין כ"ל המייחד יום ולילה ואחיד בשמיא וארעא, על כן ויקרא אל משה דייקא, שהוא עשה ופעל איתערותא דלתתא לזה הענין מאז היותו במצרים בראשית צמיחתו וישועתו, בסוד הכתוב (שמות ב יב) ויפן כ"ה וכ"ה, וידבר הויה וכו' בבחינת כ"ה אתוון כנ"ל, והבן:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ישמח משה

כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (שמות מ לח). נ"ל דידוע דכל התורה היא נצחית, ומדבר כמשמעו על המשכן שהיה, וגם על ענין נצחי דהיינו דהצדיק קרוי משכן, כאמרו (שמות כה ח) ושכנתי בתוכם, ודרשו רז"ל בתוכו לא נאמר וכו', ונאמר (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם, (ישעיה יב ו) בקרבך קדוש, (ירמיה ז ד) היכל ה' היכל ה' המה, ונאמר (תהלים עח ס) אוהל שיכן באדם. והנה לפעמים נופל הצדיק ממדריגתו ויש עליו כמו מסך המבדיל, אבל הוא שלוח מהשי"ת, דירידה זו צורך עליה היא כדי שיתאמץ בכל כחו ויעלה יותר ויותר. והנה הדרך להתבודד עם קונו, הוא מסוגל יותר בלילה, כאמרם ז"ל אם ראית תלמיד חכם וכו' (ברכות דף י"ט:), דודאי עשה תשובה בלילה, והגם שמדריגת בר ישראל הוא להתבודד בתוך ריבוי עם בחינת אברהם, מכל מקום זה לא יתכן רק אם אוחז בבחינת הדבקות שזכה כבר, לא יופסק בתוך ריבוי עם, אבל כשצריך עליה חדשה, יתכן יותר בהתבודדות, והבן.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

אגרא דכלה

במדרש (ויק"ר פ"א ד') ר' אבין וכו' פתח (תהלים פט כ) אז דברת בחזון לחסידך וכו' מדבר במשה שנדבר עמו בדבור ובחזון וכו', עיין שם כל הענין. נ"ל שבא לבאר גם כן ויקרא אל משה (ויקרא א א), קאי אדלעיל (שמות מ לח) כי ענן י"י וכו' לעיני כו', הנה היה להם חזיון שראו הכבוד, אבל למשה קראו הש"י גם כן והיה לו דיבור וחזיון:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלא