Chasidut על שמות 5:23

במדרש רבה (ויק"ר י"א ה') עם חסיד תתחסד וכו' (תהלים יח כו), ר' נחמיה פתח קרא במשה, בשעה שבא בחסידות, הקב"ה בא עמו בחסידות, בשעה שבא בתמימות, הקב"ה בא עמו בתמימות, בשעה שבא בעקמנות, הקב"ה בא עמו בעקמנות, בשעה שנתברר על עסקיו, הקב"ה בירר עסקיו. אימתי בא בחסידות, בשעה שאמר הראיני נא את כבודך (שמות לג יח-יט), מה כתיב תמן (שמות לג יט) אני אעביר כל טובי וגו'. אימתי בא בתמימות, בשעה שאמר מדוע לא יבער הסנה (שמות ג ג), אמר ליה מן דיקרי קאים בגוויה. אימתי בא בעקמנות, בשעה שאמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם (שמות ג יג), מה אמר לו זה שמי (שמות ג טו), לפי שעה אהיה אשר אהיה (שמות ג יד). אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר לו ועתה לכה ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), אמר לו שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), ומאז באתי אל פרעה (שמות ה כג), מה כתיב תמן (שמות ו א) עתה תראה, עד כאן דברי המדרש.

והנה נודע מדברי מרן האר"י ז"ל (בפרי עץ חיים שער הזמירות) אשר תיבת אז רומז על שלושה יחודים נוראים הכוללים כל העולמות עיין שם, ועל כן אמר משה לפני הקב"ה (שמות ה', כ"ג) ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה וגו'. כי הפליא פלאות להבין את אשר נעשה. כי היות שהוא הכין דיבורו ומחשבתו לדבר אל פרעה ביחודי שמותיו ברוך הוא וברוך שמו הכלולים באז בכדי להכניע את פרעה ולנצח כל המקטריגים, ועתה לא די שלא הועיל אלא אף שנתגדל פרעה ביותר ויותר לעשות דוקא עשיות להראות שאין שליט ומושל עליו והרע עוד לישראל מאשר לפנים, ותמה על זה ושאל לו באלהים על זה הדבר, והוא לא ידע שזה הוא סיבת הכנעתו ומפלתו כי לפני שבר גאון כנ"ל. ולזה השיבו אל עליון עתה תראה אשר אעשה וגו', כלומר כי עתה בודאי תראה אחר שנתגאה לבו כל כך כי בעבור זה היה כל זאת, והנה אמרו חז"ל (שמות רבה כ"ג, ג') דבר אחר אז ישיר משה וכו', אמר משה רבון העולמים במה שחטאתי לפניך בו אני מקלסך וכו', יודע אני שחטאתי לפניך באז שנאמר ומאז באתי אל פרעה וגו', הרי אני משבחך באז וכו' עד כאן, כי משה חטא במה ששאל בה' למה הרע לעם הזה אחר שדיבר אל פרעה ביחודי שמותיו יתברך הנרמזים באז, כי היה לו לידע ולהאמין אשר ודאי יעשה הקב"ה את אשר אמר, ועל כן עתה כשנתוודע לו אשר זה ודאי אמת גדול כי ביחודי השמות של אז ודאי הכניעו ושברו לגמרי וזה הוא האות אשר נתגדל והתנשא תיכף אחריו, כי זה הוא מפלתו, וגאונו זה לפני שבר הוא לו. ועל כן פתח פיו בחכמה ושיבח לבחינת אז הלז ואמר אז ישיר משה כלומר ששר על הבחינה הנפלאה הזו בחינת אז אשר תיכף בדברו אליו שיבר והכניע כל אלילי מצרים בזה. ונעשה תיכף בפרוח רשעים כמו עשב וגו' להשמדם עדי עד. וגמר אומר והטעם כי לא נעשה תיכף מפלתו והכנעתו, כי הנה גאה גאה כלומר שדרך הקב"ה להיות מתגאה על הגאים דוקא, וזה כבודו יתברך להיות רם על רמים, או בכדי להורידו מאיגרא רמא וכו', ועל כן אני משבח ומפאר לשלושה יחודים הנפלאים אשר באז, כי נפלאים המה להשפיל את אויבי ה', ומה שנתגאה פרעה אחרי שמעו אותם, הכל הוא לכבוד הבורא יתברך להיות יציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, ועל זה אמר הכתוב, (שם צ"ג, ב') נכון כסאך מאז וגו' נשאו נהרות וגו', פירוש כי הן נכון כסאך מאז הראשון שאמר משה אל ה' ומאז באתי וגו', כי הן גם אז כבר נעשה מפלת פרעה וחילו, ואך מה שנשאו נהרות ה' כי אין נהרות אלא המלכויות שנושאים את עצמם ושופטים את ישראל כמאמר חז"ל (ילקוט תהלים רמז תתמ"ח), נשאו נהרות קולם שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו, הכל בשביל שישאו נהרות דָכְיָם, פירוש שישאו הנהרות הללו הגדולים את דכים מה שאני מדכאן ביסורים קשים ובמה מקולות מים רבים אדירים משברי ים כי אדיר במרום ה', ועל כן יבוא אדיר ויפרע מאדירים באדירים כאמור, ועל כן במה שקלקל משה וגרע ח"ו בבחינת אז יחודים הנוראים הללו תיקן עתה ונתן דעתו לתת שיר ושבח לאלו היחודים מה שלא הבין תחילה ועתה בא וחקרה וספר שבחה מאז.

ובזה נבוא בביאור הכתוב, ותחילה אמר לו בוא אל פרעה כי בא הוא אב המורה על שלושה הראשונות הנזכרים כאמור למעלה ואומרם למפרע בסדר בא לרמז על הדין לומר התרה בו שאני רוצה להכותו מעתה בג' מדות הראשונות ועל כן לא מצינו התראה בכל ג' מכות האחרונות חוץ מזו. ואף במכת בכורות שהיא קשה מכולן (כפירוש רש"י בפסוק (שמות ד', כ"ג) הנה אנכי הורג את בנך וגו') לא התרה בו כבשאר מכות לומר שלח עמי ויעבדני כי כה אעשה לך, רק כה אמר ה' כחצות הלילה וגו', ואך לפי ששלושה מכות הללו הם מג' הראשונות שכולם אחד בבחינת הראש כנאמר, לכן התרה אותו בפעם זה על כולן ואמר לו בוא אל פרעה להתרות בו בבחינת בא שהוא מורה על ג' הראשונות כי באלה יכה את הכסיל מאה, ואמור לו כי עד הנה הנה אני הכבדתי את לבו כלומר בחינת אני שהוא השכינה הנקראת אני הכבידה את לבו בהתלבשותה בתוך שרו אשר מלמעלה להיצר לישראל ולהתגבר ברשעו עוד יותר ויותר אחר שנאמר לו בשם ה' לשלוח כמאמר הכתוב (שמות ה', כ"ג) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וגו', והכל בכדי למען שתי אותותי אלה בקרבו, כי אלה מרמז על בחינת זעיר אנפין ששה קצוות וששה פעמים ששה מספר אלה. כי נודע אשר כל הששה מדות האלה מפקידין כליהם בבית המלכות ועל ידה פועלין כל מה שנמשך מהם אם לחסד או לדין, ועל כן כל השבע מכות הראשונות שהיה על ידי שבעת ימי הבנין הכל נעשה בהתלבשות השכינה בתוך השר ואש אכלה היא ותאכל ארץ ויבולה להכותה שבע על חטאתיה בכל שבע מדות הכלולים בה ופועלין מדתם על ידיה. וזה אומרו למען שתי אותותי אלה בקרבו. כלומר כי על כן נתלבשה השכינה בשרו בכדי להשית אותות האלה בחינת זעיר אנפין ו' קצוות, בקרבו. פירוש במה שהיא בקרבו והוא ניצוץ השכינה אשר שם ואז תשרף אותו מתוכו לכלות הקוצים מן הכרם שהם ישראל כמאמר הכתוב (ישעיה ה', א') כרם היה לידידי וגו'. ואפשר זה רמז מה שנאמר בסנחרב (שם י', ט"ז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש ואמרו חז"ל (שבת קל"ג. ועיין ברש"י שם) תחת לבושו כי ר' יוחנן קרי למאניה מכבדותא וכו', כי לבושו הוא זה ניצוץ השכינה שנתלבשה בו להיצר לישראל להכניסם תחת כנפי השכינה ותחת ההתלבשות הזה הנה יקוד כיקוד אש כי אש אוכלה הוא, וכאשר יגיע עתו תשרוף אותו וכל אשר לו. גם אלה רומז על לאה המכונת על שם הדינים והיא סוד השכינה ועל כן נתלבשה השכינה למען שתי אותותי אלה בקרבו שתנקם נקמת בניה. וגם ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו', כלומר כי גם למען זה היה התלבשות השכינה להכותו בשבעה מדותיה למען תספר וגו' כי עד השבעה הוא מקום ההתגלות כנודע.