Chasidut על שמות 5:22

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני י"י (שמות ו ג). הנה התחיל בדיבור לשון עז ובשם אלקים המורה דין, וסיים באמירה לשון רכה ובהויה המורה רחמים, ודברי חכמים ידועים כדרבונות וכמסמרים ולפי הפשט לא נדע. ויש לפרש על פי מה שפירש הרב אלשיך בפסוק (שמות לב יד) וינחם י"י על וכו'. דהכוונה כי כן דרך אב הרחמן שגדלו רחמיו על בנו הגם שחטא, והנה אי אפשר שלא לצערו בכדי שלא יוסיף לחטוא, וגם עבור קטרוג מדת הדין, על כן מקדים ואומר בכעס שיעשה לו כך וכך, והבן קם מרעיד ועל ידי זה נשתק המקטרג, ובראות האב רעדת הבן מתעוררים רחמיו ומתבטל הדין. וזהו וינחם י"י על הרעה אשר דבר וכו', ענין הנחמה לרחמים היה בסיבת הרעה אשר דבר בהפלגה רבה. ולפי זה יש לפרש גם כן בכאן, דהנה משה אדונינו כשאמר למה הרעתה (שמות ה כב), בקשה מדת הדין לפגוע בו כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר פ"ה כ"ב), מה עשה הש"י ברוב רחמיו התחיל לדבר עמו בדין ובלשון עז, ועל ידי כך נשתתק מדת הדין והקטרוג, ואז פנה אליו ברחמים "ויאמר אליו בלשון רכה אני הויה ברחמים. וירצה עוד וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני י"י, בא להורות כי הויה הוא האלקים, גם בעת שהנהגה הוא בטבע (בגימטריא אלקים), עם כל זה בתוכו אסתתר הנהגת "הויה בהשגחת הרחמים כמ"ש כמה פעמים, רק שהוא נקרא כביכול הסתתרות הויה במלבושיו, דהיינו אותיות הקודמין והמאוחרין שהם בגימטריא "אני כנודע, (בסוד הכתוב (ישעיה מד ו) "אני ראשון "ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, והבן). והנה אדונינו משה כשראה רשעות פרעה, ולא נעשה בו תיכף דין בשיעור המערכה להראות מופת ההויה, תמה על זה. והש"י הודיעו שגם בהנהגת הטבע משתתף הויה, רק שהוא בהסתר פנים במלבושי אנ"י כמ"ש לעיל. וזהו וידבר אלקים וכו' ויאמר אליו אני הויה, והבן:

אתה החילות להראות את עבדך (דברים ג כד). במדרש (ילקו"ש רמז תתט"ו) אתה באת אלי בתחילה בסנה, אעברה נא. והוא תמוה. ונ"ל כי באמת סיבת מיתת משה במדבר לא נודע, וכבר נבוכו המפורשים למצוא לו חטא, כי במי מריבה לא העוה, וגם בלמה הרעות (שמות ה כב), והדברים עתיקין. והאמת הוא כמו שאמרו חז"ל (במדרש רבה פרשה זו סי' ט') שהוא כדי שיבואו דור המדבר לעולם הבא. והנה לכאורה יש מקור למצוא לו איזה חטא ח"ו, אבל משה ידע כי באמת לא חטא, והוכחה לזה שמבואר במדרש (שמו"ר ב' ה') הסנה (שמות ג ב), בגימטריא ק"ך, רמז לו ימי חייו. וכבר פירשתיו לעיל פרשת שמות, שבזה הודיע לו שעברו רוב שנותיו ושוב לא יחטא, עיין שם ותבין. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל אתה החילות, אתה באת אלי בתחלה בסנה, דהיינו בתחילות השליחות שסירבתי מדאגה בדבר החטא מחמת עליות רוח המושל, באת אלי לרמז לו שלא אחטא, והבטחתך לא ישוב ריקם, אם כן מוכח שאין בענינים אלו שדברתי שום חטא ואשמה ועון, אם כן אעברה נא כיון שלא חטאתי. והשיב לו ית"ש רב לך כו' (דברים ג כו), כמו שאפרש לקמן (אות ד' ואות זיי"ן עיין שם), כדי שיכנס דור המדבר לעולם הבא.

שם (שמו"ר פ"ו א') כיצד נאמר על משה (היינו פסוק (קהלת ב יב) ופניתי הנ"ל), לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וכו', ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירותיו של הקב"ה, התחיל אומר אדני למה הרעותה לעם הזה וכו' (שמות ה כב), ועל דבר זה בקשה מדת הדין וכו', עכ"ל. יש להתבונן על משה אדונינו למה באמת צעק, הרי הש"י הודיעו מתחילה שכך יהיה. וגם צריך להבין לשון המדרש משה לא שמר הדבר הזה, מה הוא הדבר שלא שמר. גם אומרו בא להתחכם וכו', מה הוא ההתחכמות מ"ש למה הרעותה וכו'. אך הוא דידוע מענין ידיעה ובחירה, דהידיעה אינה מכרחת, ועל כן הבחירה חפשיית וישולם לכל איש כפעלו, דאם הידיעה מכרחת לא יתכן שכר ועונש, וכל זה דבר שהיא רק בידיעה, מה שאין כן הדבר שיצא מפיו ית' בדיבור, נאמר (ישעיה נה יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפני לא ישוב וכו', עיין באלשייך שם. והנה הש"י אמר למשה ואני "ידעתי כי לא יתן וכו', שפט משה שזה רק בידיעה והידיעה אינה מכרחת, (הגם שאומר הש"י לו בדיבור, והוא רק הודעת הידיעה שאצלו ית', דאם הכוונה לדיבור ממש, היה לו לומר בסתם ולא יתן אתכם מלך וכו'), אם כן כיון שהידיעה אינה מכרחת, לא תמה על החפץ למה ישראל משועבדים דודאי חטאו, שגם שהיה הדבר בודאי בידיעתו ית', הנה הידיעה אינה מכרחת. אך כאשר בא פרעה והרשיע ביותר שלא כטבע, ולא נתפעל כלל ואדרבה הרשיע ביותר, הנה הוא כמעט שלא כטבע, על כן שפט דזה הוא שגם הידיעה מכרחת, ואם כן מה חטאו ישראל ולמה ישתעבדו. וז"ש למה הרעות לעם הזה, וזה הוא כעין התחכמות, אז ביקשה מדת הדין וכו', דהיה לו לשפוט "הדבר "הזה, היינו לומר שזה כבר נקרא דיבור כיון שנאמר לו בדיבור, ועוד יש להרחיב הענין: