Chasidut על שמות 5:3

ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלקי"ם (שמות יח יב). נשאלתי למה אמר הכתוב שלקח הזבחים לאלקים, הלא זובח לאלקים יחרם (עיין בזו"ח פ') בלתי לי"י לבדו (שמות כב יט). וניחא לי על פי דברי הסבא משפטים (ח"ב דף ק"ח ע"א) וז"ל, הטיבה ברצונך את ציון (תהלים נא כ) בקדמיתא, ולבתר תבנה חומת ירושלים, הכא אית רזא כל עובדין דעביד קוב"ה בקדמיתא אקדים ההוא דלבר ולבתר מוחא דלגו והכא לאו הכי, ת"ח כל אינון עובדין דעביד קוב"ה ואקדים ההוא דלבר מוחא אקדים במחשבה ובעובדא ההוא דלבר, דהא כל קליפה מסט"א הוה ומוחא מן מוחא ותדיר סט"א אקדים ורבי ואגדיל ונטר איבא, כיון דאתרבי זרקין ליה לבר ויכין רשע וצדיק ילבש (איוב כז יז), וזרקין ליה לההוא קליפה ומברכין לצדיקא דעלמא, אבל הכא בבניינא דבי מקדשא דסטרא בישא יתעבר מעלמא לא אצטריך, דהא מוחא וקליפא דיליה הוה אקדים מוחא, דכתיב הטיבה ברצונך את ציון, ציון בקדמיתא ולבתר תבנה חומת ירושלים וכו', בההוא זמנא (תהלים נא כא) אז תחפוץ זבחי צדק, בגין דהא כדין יתחבר כולא בחבורא חדא, ויהא שמא שלים בכל תקוני' וכדין קרבנא להוי שלים "להויה "אלקים, דהשתא "אלקים לא אתחבר לקרבנא, דאלמלא אתחבר ביה כמה "אלקים יסלקון אודנין לאתחבר תמן, אבל בההוא זימנא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה "ה' לבדך (תהלים פו י), ואין ה' אחרא, ובההיא זימנא כתיב (דברים לב לט) ראו עתה כי אני הוא ואין אלקים עמדי וכו', מאי "עתה, אלא דלא הוה קודם לכן וכו', עכ"ל. ובזהר יתרו (ח"ב דף ס"ז ע"ב) וז"ל: אית מלך לעילא וכו', אית כהן רזא דאור קדמאה וכו', אית מלך לתתא כו', ודאי בסטרא דקדושה אית מלך וכהן כו', בסט"א דלאו איהו סטרא דקדושה אית רזא דאיהו מלך, והא אוקימנא דאיקרי מלך זקן וכסיל, ותחותיה אית כהן וכו', רזא דמלה בשעתא דהאי "מלך "וכהן אתכפיין ואתברי ואודן ליה, כדין קוב"ה שליט בלחודוי עילא ותתא וכו', בשעתא דאתא משה לפרעה ואמר אלקי העברים וכו' (שמות ה ג), פתח ואמר לא ידעתי את י"י וכו' (שמות ה ב), כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודא לקוב"ה, לבתר אתבר ואתכפייא ההוא כהן דמשמש תחותוי עד דאתא ואודי לקוב"ה, וכיון דההוא "מלך "וכהן אודו לקוב"ה ואתברי קמיה, כדין אסתליק קוב"ה ביקריה על כולא עילא ותתא, וע"ד דאסתלק קוב"ה ביקריה כד אודן אילין קמיה, לא אתייהב אורייתא עד דבתר דאתא יתרו ואודי לאמר עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים וכו' (שמות יח יא), בשעתא דאתא משה לפרעה כו', פתח איהו ואמר לא ידעתי את י"י, כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודי ליה לקוב"ה ואמר י"י הצדיק (שמות ט כז), איהו דהוה מלכא קרופינס דכל עלמא, כיון דאיהו אודא כל שאר מלכין אודין וכו', אתא יתרו כומרא עילאה ורברבא רב ממנא (דכל ממנא) דכל טעוון אחרנין ואודי ליה לקוב"ה ואמר עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים, כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה ביקריה עילא ותתא, ולבתר יהיב אורייתא בשלימו דשולטנא על כולא, עכ"ל. ומעתה בין ותתבונן קודם נתינת התורה נעשה מעין דוגמא דלעתיד במהרה בימינו שהודו כל הקליפות וסט"א, ואלו לא נתקלקל הדבר במעשה העגל, כבר נתמלא כבוד י"י את כל הארץ בלי שום שליטת ס"א. על כן אחר שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים, לקח עולה וזבחים לאלקים, כי אין חשש דכמה אלקים יסלקון אודנין וכו', כי אין עוד מלבדו כמו שיהיה לעתיד כאשר יחפוץ זבחי צדק שמא שלים, כמבואר בסבא הנ"ל. ולהיות הדבר דבר חידוש ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים דייקא, הבן מאוד:

ונחזור לענינינו, דהיו מאמינים שיש בורא שמים וארץ אלקי אברהם יצחק ויעקב, והם במצרים להשלים הגזירה הקדומה ויגאלם לסוף ארבע מאות שנה, ובודאי נשמע למצרים אמונת ישראל הדרים ביניהם, אבל הם שחקו עליהם ולא האמינו בכל זה, וסבורים שלא יצאו מעבודתם עד עולם. וכשבא משה ואמר לו ה' אלקי ישראל אמר שלח את עמי וגו' (שמות ה א), אמר מי ה' וגו' לא ידעתי את ה', כי איני מאמין באמונת ישראל באלקי עולם ה', וגם אם אמת היא אמונתכם, את ישראל לא אשלח, אשלח דייקא כי אינו מגיע השליחות בימי רק אחר כמה דורות, ור"ל אם כן אמונתכם גופיה מכזיב השליחות שלכם. והנה שיאמר לו משם שחשבון הד' מאות שנה מתחיל משנולד יצחק, ידע שלא יקבל, לזה השיב לו על דרך ודע מה שתשוב לאפיקורס (אבות פ"ב מי"ד), נלכה נא דרך שלשת ימים (שמות ה ג) ולא לגאולה כעת, והבן כי נכון הוא מאד על דרך הפשוט.

ועוד י"ל ליישב תיבת וגם (שמות ה ב), ובזה נתיישב למה שינה משה, דמקודם אמר אלקי ישראל (שמות ה א), ואחר כך אלקי העברים (שמות ה ג). כי הנה האחדות לא נגלה להאומות קודם מתן תורה, והיו סבורים שכל עם ועם יש לו אלקים, דהיינו איזה כח רוחני המנהיג אותו, וקצתן עשו עצמן אלקים, דהיינו שהכח רוחני המנהיג אומה זו שהוא בתוכן, מתלבש בו. והנה ידוע דאברהם היה נקרא העברי שהיה מעבר הנהר (יהושע כד ג), וכן זרעו אחריו לא היה להם שם אומה בפני עצמם בין אומות העולם, אף שהיה להם שם ישראל בעצמותן לכולי עלמא משעת מעשה עיין במסכת חולין (דף ק"א ע"ב), ועיין שם בתוספת ד"ה לאחר מעשה, מכל מקום בין האומות ודאי לא נקראו בשם אומה בפני עצמם, עד אחר שנתרבו והיו לעם גדול, אז נקראו בשם אומה בפני עצמם ישראל, ולא דוקא על שם מקומן הראשון עברים, וזה מבואר בתורה הק' (ריש פרשה זו) ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ותמלא הארץ אותם, (שמות א ט) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל, וזה ברור.