Chasidut על שמות 5:2

ויקרא אל משה וגו' (ויקרא א א). בתנחומא (ויקרא סי' ג') זה שאמר הכתוב (משלי כט כג) גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד, כל מי שבורח מן השררה השררה רודף אחריו, משה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב"ה ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), ואמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), אמר לו הקב"ה סופך לילך, כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלקי העברים וגו' (שמות ה א), אמר אותו רשע מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), אמר משה כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו, אמר לו הקב"ה ישבת לך, בא דבר אל פרעה (שמות ו יא), לסוף הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, הוריד להם את המן, העלה להם הבאר, הגיז להם את השליו, והקיפן ענני כבוד, ועשה את המשכן, אמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, עמד וישב לו, אמר לו הקב"ה חייך יש לפניך מלאכה גדולה מכל מה שעשית, ללמד לבני הלכות טומאה וטהרה ולהזהירם איך יקרבו קרבן לפני, הוי ושפל רוח יתמוך כבוד, זה משה שנאמר (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו, לכך נאמר ויקרא אל משה, עד כאן המדרש. והמדרש הזה אומר דרשוני וחיו. (א), מה ענין זה שאמר משה אחר תשובת אותו רשע וכבר עשיתי שליחותי לכאן, בשלמא קרא קמא בי ה' שלח נא ביד תשלח, הוא להורות שברח מן השררה דהוא עצם הדרשה, אבל זה שנאמר כבר עשיתי שליחותי, אין לו שייכות כלל לכאן. (ב), מאי ענינו של הדרשה זו לקרא ויקרא אל משה. (ג), מה דעתו של משה במה שעמד וישב לו, וכי לא ידע שצריך ללמדם טומאה וטהרה וקרבנות, הלא כל התורה כולה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה הכל בסיני נאמר לו (תו"כ כ"ה א'). (ד), למה מקודם אמר הלך וישב לו, וכאן אמר עמד וישב לו. (ה), מה דאמר חייך יש לפניך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני הלכות טומאה וטהרה והקרבנות, והלא כולם יעידין ויגידין שיותר בניקל ללמד טומאה וטהרה והקרבנות, מלקרוע את הים ומלהוריד את המן שתלמיד חכם מובהק יכול ללמד, אבל מופתים כאלו לא יכול עשוהם רק כשידבק החלק בכל בתכלית הדבקות. (וא"ו), הוי ושפל רוח יתמוך כבוד וכו', אם הכונה כפשוטו, הלא כבר נתבאר זה בהפתיחה ופירוש אחר כך לסוף הוציאם ממצרים וכו', ואלו רצה לחזור הדברים שם, היו ראוי לסיים הוי ושפל רוח וכו', אלא ודאי דהכונה כאן לענין אחר יותר עמוק, ויש להבין מה היא. (זיי"ן), מאי ראיה מייתי מפסוק ותחסרהו ומאי צורך לראיה, ודאי אין כבוד גדול מזה שעשה כל הגדולות האלה. (חי"ת), לכך נאמר ויקרא אל משה, קשה מאי קשה לו בפסוק זה, ואיך יתיישב על פי האמור.

ב או כה יאמר על הדרך הנזכר, כי בשתים נשתנה יתרו למעליותא על שם שהיה חתן משה, משארי הגוים הרשעים כי הם אינם מאמינים אשר כל טבע העולם מאת ה' הוא אשר הוא אמר ויהי ומסבב כל הסיבות בכל טבע העולם, רק אומרים שעולם כמנהגו נוהג מעצמו בטבע המזלות ואין הקב"ה משגיח כלל על עולם הזה, כדעת האפיקורסים. והשנית, שאינם מאמינים אשר ביד ה' לשדד כל המזלות ומערכת השמים וכוכביהם ואומרים ח"ו כי חזק הוא ממנו, שגם בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם כמאמר חז"ל (מנחות נ"ג:) וכדעת פרעה שאמר (שמות ה', ב') לא ידעתי את ה' וכל אשר ראה נדמה לו שמאת אלהים הוא מן הטבע ולא מה' המהוה. והנה מלחמת עמלק ודאי שהיה הנס נסתר בטבע העולם, שהרי כאשר יניח משה ידו וגבר עמלק, ונמצא אם לפעמים נוצחין ולפעמים מנוצחין, נראה לעין בשר כשאר טבע מלחמות העולם שפעמים זה נוצח ולפעמים זה. כי מלחמת ישראל שהיה שלא בטבע העולם נאמר (במדבר ל"א, מ"ט) ולא נפקד ממנו איש, שלא נהרג אף אחד מישראל. ואמנם גם נס קריעת ים סוף לפי מאמר חז"ל (שמות רבה כ"א, ו') שהתנה הקב"ה עמו בעת הבריאה שיקרע לפני בני ישראל גם הוא נעשה שלא בשידוד הטבע כי היה צריך לקיים תנאו אשר מאז, ולזה אמר הכתוב וישמע יתרו וגו' וכאמור שהטה אזן ושמע באמונה והאמין את כל אשר עשה אלהים למשה וגו', כלומר כי כל טבע העולם המתנהג בטבע גם זה מאת אלהי"ם הוא שגימטריא הטבע והוא המנהיג טבע עולמו, ולא מקרה שקרה כך ולא הניח טבע העולם על מערכת השמים רק השגחת אלהים בכל טבע העולם. ועל כן אמרו מה שמועה שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, כי זה הוא הנראה כעשיית הטבע והאמין אשר זה עשה אלהים למשה, הוא שעשאה ולא טבע המזלות הוא בלתי השגחתו יתברך, ועוד שמע והאמין כי הוציא ה' את ישראל ממצרים שיציאת מצרים שהיה בשידוד הטבע האמין שמה' הוא כי בידו כח וגבורה לשבר ולהכניע כל המערכה מזלות השמים וכוכבי הרקיע, וכי הוא שיברם והכניעם והוציא את עמו בני ישראל ממצרים מה שאין עבד היה יכול לברוח ממצרים, עכשיו הוציא ס' רבוא בני אדם משם, כמאמר חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז רס"ט) כי אין כה' ואין בלתו הוא יצרם אף עשאם ובידו לשדדם ולשברם כרצונו, היפך מסכלות רשעי ארץ האמורים למעלה, שאינם מאמינים לא בזה ולא בזה, כי פרעה הרשע גם בראותו המכות אשר הכהו ה' בלמעלה מן הטבע העולם לא האמין בזה שהם למעלה מן הטבע וסבור שהכל בטבע הוא, כי לא יתגבר ח"ו למעלה מן הטבע, ועל כן אמר לא ידעתי את ה', שכל אשר אני רואה הכל בטבע מאת אלהים הוא ולא מה' המהוה לשבר הטבע, ולא כן יתרו שזכה להבין אשר כל הנעשה לפרעה לא בטבע היה רק למעלה מן הטבע בכח ה' המהוה, אף בדבר שיכול המתעקש לומר שיכול להיות בטבע העולם לא שם לבו לדברים כאלה והאמין שהכל מה' למעלה מטבע הוא, ולזה אמר וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלהים למשה וגו' כי הוציא ה' וגו' כלומר כי גם בדבר הנראה אשר זאת עשה אלהי"ם שנעשה בטבע העולם לא פנה לבבו לאמונות הכוזבות ושמע והאמין בכל זה כי ה' הוציא את בני ישראל ממצרים, כלומר ה' המהוה עשה זאת בלמעלה מן הטבע.

ועל זה הוכיח הקב"ה את ישראל בתוכחה ואמר (ויקרא כ"ו, כ"א) ואם תלכו עמי קרי וגו', כלומר שתאמרו כי אין בעולם השגחה מאתי לטוב ולרע רק מקרה יקרה כך. כי זה הוא מכה הגדולה מכולן. לפי שבכל העוונות שיעשה האדם יוכל להיות שכאשר יבואו יסורין עליו יתנחם על רעתו וישוב אל ה' אלהיו וירחמהו. מה שאין כן אם מדמה בנפשו שהכל בא במקרה העולם, אף אם יבואו עליו כל היסורין שבעולם לא ישוב אל ה' על ידיהם כי יאמר לא מה' הוא רק במקרה או הרעת מזלו במזלות השמים כדרך אמירת הפתאים הללו הכופרים בה' ותורתו, ובילדי נכרים יספיקו (ישעיה ב', ו') שלומדין בפלוסופיא ממחברת הנכרים הבנוין על שכלם המלאין שקרים וכזבים ופתיות, ואומרים שהקב"ה אינו משנה הטבע לעולם ועזב ה' את הארץ על מקרה מערכת השמים והכוכבים וטבע העולם. וכבר היה כן לעולמים פרעה הרשע כפר בהשגחה ואמר (שמות ה', ב') מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגו'. שלא היה יודע רק משם אלהים בחינת הטבע ולא האמין כי ה' הוא האלהים שכל הטבע בהשגחה הוא. ואחר כך הודה ואמר מי כמוכה.