Chasidut על שמות 5:8

ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלקיכם מי ומי ההולכים (שמות י ח), ויאמר משה בנערינו ובזקננו נלך כי חג ה' לנו (שמות י ט). הנה על צאן ובקר אין צריך לבאר הטעם, כי כבר אמר (שמות ה ח) נלכה נזבחה וגו', רק על הטף אמר זה הטעם, והענין הוא דמבואר בפרשת דרכים (בדרש כ"ד) על אמרם (שבת קי"ט ע"ב) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקת של בית רבן, דכל זמן שהשכינה בישראל אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם (מגילה י"א ע"א), וזה תולה בתינוקת של בית רבן, עיין שם. לכך פרעה חשש אולי יברחו, ולא יוכל לרדוף אחריהם ולהרע להם דהרי השכינה עמהם, ולכך רצה שילכו לבד בלא הטף, וממילא לא יהיה השכינה עמהם. והנה משה אמר בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו נלך כי חג ה' לנו, ר"ל דעיקר החג הוא מה שה' לנו, וזה לא יתכן בלי הקטנים, (שמות י י) ויאמר יהי כן כאשר אמרתם שה' עמכם, כאשר אשלח אתכם ואת טפכם אם כן ראו וגו', ר"ל שזה נראה בעליל כי רעה נגד פניכם, שאתם חושבים רעה בלבבכם כפירוש הרשב"ם שאתם רוצים למרוד, ולזה תירצו שה' יהיה עמכם כדי שתנצחו, כי לעבודה אף אם שוכן בשמים תוכלו לעבוד אותו, (שמות י יא) לא כן לכו נא הגברים ועבדו, כי רק אותה שאמרתי אתם מבקשים, וזה פירוש יקר.

או יאמר כי חג ה' לנו (שמות י ט). על פי המבואר (בשורש ישע) בשורש חגג, ולי נראה כי הזמן קבוע נקרא חג, כמו חוג הארץ (ישעיה מ כב), הוא המרכז הקבוע, עיין שם בשורש חוג. ועיין בספר משמיע ישועה להאברבנאל (דף י"ד ע"ב) שכתב דחג היא לשון חוג הארץ, והנה בסנהדרין (פרק חלק (סנהדרין) דף צ"ז ע"ב) איתא כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי רק בתשובה, ר' אליעזר אומר דיו לאבל שיעמוד באבלו, שיהיה קץ לדבר אף בלי תשובה, עד כאן. הרי מבואר דאם אין השכינה עמנו אי אפשר בלי תשובה, אבל כשהשכינה עמנו אפשר בלי תשובה. וכן היה גם כן מסתמא גלות מצרים, כי כתיב (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והנה פרעה חישב כי עדיין לא הגיע זמן הגאולה, כי לא ידע כי נחשב להם משנולד יצחק, וגם משה לא גילה לו רק אמר לו נלכה נזבחה (שמות ה ח), אבל לא שיגאלו כעת. והנה משה אמר לו כי אנחנו מוכרחין שלא להפרד מטפינו, כדי שלא נסלק השכינה מאתנו כי אם נסלק, גם במועד הקבוע לא נהיה נגאלין. והיינו בבנינו ובבנותינו נלך וגו', כי חג, ר"ל הזמן הקבוע הוא רק אם ה' לנו, דאז די לאבל וגו'. ועל זה השיב פרעה (שמות י יא) לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' והיא התשובה, ואז אין צריך לומר די לאבל, כי אותה אתם מבקשים לעבוד את ה', אם כן הטף למה, והבן.

והנה הקב"ה הטוב והמיטיב לכל אף שלא שמע מכללות עם ישראל כי אם הזעקה משיעבוד הגופים בעבודת הטיט הגשמי כי שכחו בהעיקר ואחזו להם בהטפל מכל מקום היה זה אתערותא דלתתא בלב נשבר ונדכה להיות על ידי זה הקב"ה מתעורר באתערותא דלעילא ולזכור בשיעבוד הקשה אשר עליהם בשיעבוד הנשמות, שהוא יודע אשר זה הוא עיקר גלותם וצערם ופורענותם, ולזכור את אשר מררו המצרים את חייהם ונתחכמו וסבבו סיבות כאשר יכלו שח"ו ישאר הקדושה בתוכם לעולמים. וזה אומרו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה שעלתה שועתם מן העבודה אל האלהים שיזכור הוא ממה שגלה עמהם השכינה הקדושה הנקראת אלהים וגם חיות אלהים אשר בקרבם בבחינת נשמתם וזה עיקר רב גודל צרתם מרירת חייהם שנתמרמר עד מאוד כי חשב צעקתם לפניו להיות כמתעורר באתערותא דלתתא לגרום אתערותא דלעילא לזכור להם שיעבוד נפשותם אשר נטבעו כל כך. לזה אומר אחר כך וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, שאלהים ראה את בני ישראל שהם צועקים על הגשמי שהם עובדים בטיט ולבנים אבל וידע אלהים שהוא ידע את אמיתיות צערם ומרירותם וזה עלה לפניו לרחם עליהם ושלח לפניהם משה עבדו אהרן אשר בחר בו לגאול את חייהם מהעבודה ונתן לב לקרבן לעבודתו וליראתו ולהיות נדבקים בו יתברך. וזה שאמר פרעה למשה (שמות ה', ח') כי נרפים הם נרפים על כן הם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו שתיבת לאמר לכאורה מיותר. ואמנם כי זאת הבין פרעה אשר בני ישראל גורמין בצעקתם באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא להיות הקב"ה נזכר בשורש תכלית הענין לתת לב לקרבם לעבודתו ולהיות חפץ בהם, ועל ידי זה יכנס גם ממילא קצת אור וחיות לישראל להיות גם הם מתחילין להתאוות לעבוד לאלהיהם, וזה אומרו כי הם צועקים לאמר נזבחה לאלהינו שהם גורמין בצעקתם את פני ה' שיתעורר בלבבם לאמר נזבחה לאלהינו כי מגיע להם חיות אלהות להתאוות לעבודתו ולהתדבק בו ועל כן שגור בפיהם לומר נזבחה לאלהינו וגו'.