Chasidut על שמות 5:9

ומ"ש אימתי בא בעקמנות, בשעה שאמר ואמרו לי מה שמו וגו'. יבואר על פי מ"ש (בסוף שמות ובפרשת בשלח) על המדרש (ילקו"ש רמז רל"ג) הים סוער וכו', באותה שעה אמרו ה' ימלוך וגו' (שמות טו יח). כי כל מעשה ה' יתברך הוא נצחי, כמו שאמר שלמה (קהלת ג יד) כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם, אבל הנעשה על ידי שליח, אינו רק לפי שעה. וכן הוא במדרש (תנחומא אחרי סי' י"ב) לשעבר הייתם נושעים על ידי בשר ודם, לכך אינו גאולה שלימה, אבל לעתיד שישראל נושע בה' בעצמו אז יהיה תשועת עולמים (ישעיה מה יז). ומזה מבואר כי כונת משה בסירוב השליחות, היה כדי שיהיה על ידי הקב"ה בעצמו ויתוקן עולם במלכות שדי לנצח נצחים, כמו שהוא יתברך נצחי אשר שמו הויה ב"ה מעיד עליו היה הוה ויהיה. וזה אמרו ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ר"ל אם שמו מורה שהוא נצחי, יעשה בעצמו ויהיה נצחי. אמר לו זה שמי לפי שעה אהיה אשר אהיה, ופירש רש"י אהיה עמהם בצרה זו, אשר אהיה עמהם בשיעבוד מלכיות, כי כך חייבה חכמתו ית' לכך צריך להיות דוקא על ידי שליח, כמ"ש שם סוף שמות. (ומה שאמר שבא בעקמנות, היינו שחישב שלא ירצה לילך בשליחות ויפדה הש"י בעצמו, וחישב שזה הוא רצונו ית"ש רק שחייב רצונו ית"ש שיצמח מהתעוררות התחתונים, היינו שמשה יעורר לזה במה שסירב בשליחות לכונה זו, והבן). ונקדים עוד דברי האר"י ז"ל על הפסוק לכה ואשלחך, כי הקב"ה היה משלח את משה בב' שליחות. א', לטובת גאולת ישראל. והב' לרעה, שעל ידי השליחות נאמר (שמות ה ט) תכבד העבודה על האנשים. אמנם הקב"ה אינו מכנה השליחות לעולם על הרעה, לכן נגד הא' שהוא תכבד העבודה, אמר לכה לעצמך כאלו איני משלחך, אך נגד הב' שהוא לטובת גאולת ישראל, אמר ואשלחך, עד כאן דבריו. עוד נקדים דברי האלשיך (ריש פרשת וארא) בהראות גודל צדקת משה באמרו למה הרעות (שמות ה ט), כי מרוב חיבת עם ה' בלבו בצרתה לו צר, ותבער בו כמו אש על צרת בנו בכורו יתברך, על כן הוציא מפיו דבורים כאלו, על כן נגד דבורו הקשה, (שמות ו ב) וידבר אלקים וגו'. ועל טוב לבו, ויאמר אליו אני ה' מקור הרחמים, עד כאן דבריו. ועיין מ"ש שם לפרש אמרו ית' עתה תראה, דכובד העבודה השלים הזמן, על כן תיכף ועתה תראה אשר אעשה וגו', אבל לולי כובד העבודה עדיין לא יכלת לראות כי לא הגיע הזמן, אם כן גם הקושיא שיעבוד, לזכות ולטובת ישראל יחשב, עיין שם. ועל פי זה יתבאר אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר לו ועתה לך ואשלחך אל פרעה, השיב לו שלח נא ביד תשלח, אין זה סירוב, רק לגלות שאינו דורש לכבוד עצמו, כי לא יחוש אף אם יהיה על ידי אחר, רק שיהיה רק שליחות, ואף שתוכן לבות ה', כבר נודע (זוהר ח"א קס"ט ע"א) כי מסוג התפלה לפרש, ואף שבירר לומר שבשליחות רוצה ולא בהליכה, כונתו לשמים מגודל אהבת ישראל אשר נצמח מאהבתו יתברך, שחישב שכך רצה הש"י שהוא יעורר לזה שיהיה רק שליחות ולא הליכה, וכן ומאז באתי אל פרעה, שהוא בירור לומר שאין דעתו נוחה בזה העסק, השי"ת בא עמו בבירור עסקיו כדברי האלשיך הנ"ל, והשיב לו יתברך עתה תראה כמ"ש, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד.

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי.
זה שאמר הכתוב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה אשר אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו (ישעיהו נ״ה:י״א). הענין הוא כי כל הטובות של עוה"ז בעת שיוצאים ממקורם המה הכל בבהירות האור ואין שום התעלמות שם. ורק כשנכנס לעוה"ז נתעלם ונתלבש בלבושים ונתגשם בגשמיות של עוה"ז, שלזה נקראים בשם גשם, וכל כך נתעלם האור בעוה"ז, עד שאיתא בש"ס (תענית ז'.) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים, והיינו שאין מכירין בעוה"ז מטרת כוונת השי"ת, ונדמה שעוברי רצונו מקבל טובה כמו עושי רצונו. ולפעמים נעלם כ"כ האור שנדמה שכל הטובה והשפעה הולך רק לעוברי רצונו, וזה הכל יען שכל דבר שבא לעוה"ז מוכרח להתלבש ולהתעלם. וזה כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, היינו מי שמעמיק רואה מפורש הכוונה של רצונו ית', שבאמת הוא רק לעושי רצונו. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, והיינו שבכל מאמר בעת שבא לעוה"ז מוכרח להתעלם מקודם לבל יראה פעולתו בעוה"ז, וכמו שמצינו אצל פרעה מלך מצרים שבכל עת אשר השי"ת שלח אמרתו שלח את עמי ויעבדוני, נתעלם המאמר מאד וקושי השעבוד גבר יותר, וכמו שמצינו שפרעה אמר תכבד העבודה על האנשים וגו' (שמות ה׳:ט׳), וכן מצינו וגם תבן לא ינתן להם, עד היכן שמשרע"ה אמר, למה הרעות לעם הזה, והיינו שכל כך גברה ההסתר ונתעלם האור, עד שמשרע"ה לא הבין מטרת כוונתו ית', ונדמה שמצרים מושלים ע"ז המאמר ג"כ. אבל באמת, לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, והיינו שמאמרו ית' מוכרח לפעול, ורק תחלה נתעלם האור, אבל אח"כ נתגלה שמאמרו ית' פועל כל. וזה הענין של האזינו השמים ואדברה, כי שמים מרמזים על בהירות גדול שאין בעוה"ז בהירות גדול כ"כ כמו שמים, כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצ"ז.) שמים לא יכולין למסבל אפילו כגרעין חרדל מגופא דהאי עלמא. וזה הענין שהתפלל משרע"ה, שישראל יקבלו כל מיני טובות בבהירות, ולא יהיה אצלם שום התעלמות האור. וכל הבריאה יכירו איך שכל הטובות הולכין רק לעושי רצונו. ורק אם יקבלו בבהירות כ"כ כמו שהוא בשמים, לא שייך להקרא הטובה על שמם, כי בבהירות כזאת אין להבריאה שום חלק בו. וזה ותשמע הארץ אמרי פי, והיינו כי ארץ מורה על הסתרה, כי ארץ רומז על מדת מלכות, וכל המדות משפיעות אחת לחברתה, אבל מדת המלכות היא המדה האחרונה שאין למטה הימנה וכל אורה הוא באור חוזר. ולזה מורה על הסתרה, כי הגרעין שבא לארץ מוכרח להתרקב, כ"כ גברה הסתרה אצל הארץ. וזה ותשמע הארץ אמרי פי, והיינו שבאמת יקבלו כל מיני טובות בבהירות האור כדי שלא יהיה להם סבלנות מהתעלמות האור, ורק מעט הסתרה מוכרח להיות, והיינו שילך ע"י הכלי של האדם כדי שיהיה ביכולת להקרא הטובה על שם האדם:

לכה ואשלחך וגו' (בראשית לז יג). יובן על פי מ"ש האר"י ז"ל בפרשת שמות (ג י) בפסוק לכה ואשלחך אל פרעה, וז"ל: מלת לכה ואשלחך סותרים זה את זה. אך הכונה כי הלא הקב"ה היה משלח את משה בב' שליחות, א' לטובת גאולת ישראל, והב' לרעה שעל ידי השליחות נאמר (שמות ה ט) תכבד העבודה על האנשים. אמנם הקב"ה אינו מכנה השליחות לעולם על הרעה, לכן נגד הא' שהוא תכבד העבודה, אמר לכה לעצמך כאלו איני משלחך, אך נגד הב' שהוא לטובת גאולת ישראל, אמר ואשלחך, כי בכאן כנה הקב"ה את שמו על השליחות לטובה, עכ"ל. והנה הצדיקים למדין מדרכיו של השי"ת ואינם מיחדין שמם על הרעה, וניצוץ רוח הקודש ביעקב על דרך ניבא ואינו יודע מה ניבא, דתחילת הליכה לרעה ולבסוף לטובה, ועל כן אמר לכה אשלחך. והשתא אתי שפיר הקרא דבתריה (בראשית לז יד) ויאמר לו לך נא ראה, דאמירה זו למה, וכי יוסף החכם לא יבין דהליכתו אל האחים לידע את שלומם ואת שלום הרכוש. ועל פי זה יתבאר, בהקדים דהנה הסוף שהיה לטוב אינו מה שנעשה יוסף מלך, כי גם זה אין תכליתו טוב, כי זה היה סיבת הגלות והעינוי, אך הגלות עצמו הוא טוב בתכליתו, כי תכלית הגלות הגאולה כי אז זכו למעלה גדולה, ואלולי הגלות לא היה זוכין לזה, כמו שביאר הנזר הקודש (בסדר זה על המדרש בראשית רבה פרשה פ"ח סימן ד' (ב"ר פ"ח ד')) והנה גפן לפני (בראשית מ ט), אלו ישראל וכו', עיין שם. ועל פי זה יתבאר הפסוק ויאמר לו לך נא היינו של עתה, ראה את שלום וגו' והשיבני דבר, והנה באמת לא היה כן שלא השיבו דבר, אף שראה ונהפך לרעה לעבד נמכר יוסף (תהלים קה יז), ועל זה אמר לך וישלחהו, ר"ל מה שמיחס השליחות לעצמו, היינו מעמק חברון להשלים עצה עמוקה (סוטה י"א ע"א), כי זה תכלית טוב כמ"ש, ועל כן נקרא עצה עמוקה, והבן כי נכון הוא.