Chasidut על שמות 7:14

וְזֶהוּ: וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע – כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ, וּמְחַבֵּר הַדְּבָרִים זֶה לָזֶה, וְכוֹתְבָם בְּסֵפֶר לְזִכָּרוֹן, וְזֶהוּ: וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן.

ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה וגו' (שמות ז יד), לך אל פרעה בבקר וגו' (שמות ז טו). הנה יש להבין מה זה שציוה שיאמר לו דוקא בצאתו את העיר, ולמה תמיד אהרן הוא האומר לפרעה, וכאן משמע שמשה לבדו יהיה האומר. והנ"ל על פי שנאמר בפרשת שמות (ד טז) והוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לאלקים. ותרגום אונקלס והוא יהיה לך למתרגמן ואתה תהיה ליה לרב, וכן תרגום בפרשה זו על הפסוק (שמות ז א) ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך וגו', עיין שם. הרי דבין לפרעה ובין לאהרן נחשב משה לרב, והנה ידוע (שמו"ר י"ג ג') דקודם חמש מכות האחרונות, היה הכבדת לבו בבחירתו, רק אחר כך שנלאה לסבול, כבר נתחייב להכביד לבו מן השמים, וגם זה להעמידו על הבחירה כדברי הרמב"ן, וכצדקת יוסף כך רשעת פרעה, והבן זה. ועל פי זה פירשתי בפסוק (ישעיה ו י) השמן לב העם הזה וגו', (תמצאנו בהפטורת נצבים) ונמצא קודם כשהיה תולה בבחירתו, היה השי"ת עושה טצדקאות שישמע פרעה, כדרכו ית"ש לתמוך יד לזכות, ואף שיודע השי"ת שכל זה לא יועיל, הידיעה אינה מזדקקת להבחירה כנודע, והנה כבר אמרו (עיין כתובות קי"א ע"א) אינו דומה שומע מפי הרב וכו', שמע מינה שדברי הרב נכנסין יותר בתוכיות הלב, לכך ראויה היה שישמע פרעה ממשה עצמו, אך משה היה כבד פה (שמות ד י), והבן.

ויאמר י"י אל משה כבד ל"ב פרעה כו' (שמות ז יד). יש לפרש דהנה הנפש משכנה בכב"ד שהוא כולו דם, כי הדם הוא הנפש, והרוח משכנו בלב. והנה בל"ב שיש ב' חללים חלל הימיני מלא רוח, שם משכן היצר טוב לב חכם לימינו (קהלת י ב). ובחלל השמאלי מלא דם, שם משכן היצר הרע לב כסיל לשמאלו. והנה ולאום מלאום יאמץ (בראשית כה כג), כאשר מתגבר היצר טוב על היצר הרע, מתפשט הרוח שבחלל הימיני גם בחלל השמאלי לאט לאט, עד כי ויגרשהו וילך שמגרש כל הדם שבחלל השמאלי, ונתהווה ב' פעמים רו"ח והוא השם החותך חיים לכל ח"י חת"ך. ובהיפוך ח"ו מגרש הרוח שבחלל הימיני, ומתפשט הד"ם בב' החללים ונתהווה פ"ח יוקשים (תהלים קכד ז), ואז האדם קשה עורף לגמרי כי התאווה נתגברה לאין משער, ואז נקרא הל"ב משכן הרוח בשם כב"ד, שהוא גם כן מלא דם כמו הכב"ד. וז"ש כבד ל"ב פרעה, ל"ב פרעה נתהווה כמו הכב"ד מלא דם, על כן מאן וכו':