Chasidut על שמות 7:15

ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה וגו' (שמות ז יד), לך אל פרעה בבקר וגו' (שמות ז טו). הנה יש להבין מה זה שציוה שיאמר לו דוקא בצאתו את העיר, ולמה תמיד אהרן הוא האומר לפרעה, וכאן משמע שמשה לבדו יהיה האומר. והנ"ל על פי שנאמר בפרשת שמות (ד טז) והוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לאלקים. ותרגום אונקלס והוא יהיה לך למתרגמן ואתה תהיה ליה לרב, וכן תרגום בפרשה זו על הפסוק (שמות ז א) ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך וגו', עיין שם. הרי דבין לפרעה ובין לאהרן נחשב משה לרב, והנה ידוע (שמו"ר י"ג ג') דקודם חמש מכות האחרונות, היה הכבדת לבו בבחירתו, רק אחר כך שנלאה לסבול, כבר נתחייב להכביד לבו מן השמים, וגם זה להעמידו על הבחירה כדברי הרמב"ן, וכצדקת יוסף כך רשעת פרעה, והבן זה. ועל פי זה פירשתי בפסוק (ישעיה ו י) השמן לב העם הזה וגו', (תמצאנו בהפטורת נצבים) ונמצא קודם כשהיה תולה בבחירתו, היה השי"ת עושה טצדקאות שישמע פרעה, כדרכו ית"ש לתמוך יד לזכות, ואף שיודע השי"ת שכל זה לא יועיל, הידיעה אינה מזדקקת להבחירה כנודע, והנה כבר אמרו (עיין כתובות קי"א ע"א) אינו דומה שומע מפי הרב וכו', שמע מינה שדברי הרב נכנסין יותר בתוכיות הלב, לכך ראויה היה שישמע פרעה ממשה עצמו, אך משה היה כבד פה (שמות ד י), והבן.

לך אל פרעה וכו' הנה יוצא המימ"ה (שמות ז טו). כתב האר"י ז"ל בסוד הכתוב (שמות יא ח) וירדו כל עבדיך אל"ה אל"י. שפרעה פגם באותיות מ"י דאלקים, ונשארו אתוון אל"ה. ופעם פגם באתוון מ"ה, ונשארו אל"י. וז"ש אחר כך וירדו כל עבדיך אל"ה אל"י, עיין שם. בזה יש לפרש הנה יוצא המימ"ה, יוצא חוץ לשיטה באתוון מ"י מ"ה, ובזה ידוקדק הב' ההין תחלה וסוף. ועל פי פשוטו המימ"ה, על דרך שאמרו רז"ל (ב"ר פס"ח ח') ישובו רשעים לשאולה (תהלים ט יח), לאמבטי התחתונה שבשאול, דזה יורה ב' הפעולות הלמ"ד והה"א. ככה בכאן ב' ההין יורה לאמצעות ותוכיות המי"ם, שהיה יוצא לשם לפנות בתוך עומק המים שלא ירגישו, כי עשה את עצמו אלקי באומרו שאינו צריך לנקביו כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר פ"ט ח'):