Chasidut על שמות 7:17

הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור (שמות ז יז). ולכאורה אשר בידי הוא אך למותר, ודברי רז"ל ידועים. וכפשוטו י"ל דהנה המצרים היו עובדים ליאור כנודע, והנה איתא במסכת ע"ז (דף מ"א ע"א) דדרך עובדי כוכבים ומזלות ליתן מקל ביד העבודה זרה, לרמז שהוא רודה בכל העולם, עיין שם. ולכך אמר אשר בידי, לומר דבידי מקל ולא בידו, דאינו רודה רק הוא ירוד, והבן.

במכת דם כה אמר ד' בזאת תדע וכו' (שמות ז יז). אומרו במכה זו בזאת תדע. לפי המקובל בכתבי קודש להאר"י ז"ל שמכה זו יוצאה ממלכות דמלכות דקדושה, אמר בזאת תדע, כי ידעת דזאת רמז למלכות, כמד"א (ויקרא טז ג) בזאת יבא אהרן. ויתפרש תד"ע, מלשון ויוד"ע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח טז). ור"ל בזא"ת על ידי מדת הזא"ת תווסר, שזאת המדה תכה אותך, ומסיים (שמות ז כג) ויפן פרעה וכו' ולא שת לבו גם לזא"ת: והנה אמר הנה אנכי מכה במטה אשר בידי וכו'. וקשה האיך אמר הנה אנכי מכה וכו', ובאמת לא הכה הוא רק אהרן. וגם למה אמר (נמחק איזה תיבות) אנכ"י ולא הנני מכה וכו'. וגם במטה אשר בידי למה ולא אמר במטה הזה. והנלע"ד שרמז מקום יציאת המכה שהוא מלכו"ת דמלכו"ת בגימטריא תתקצ"ו, והנה רמז בעשייתו הנה אנכי, ר"ל במספר השנים אשר אנכי היום בן פ' שנים, והנני מכה במטה אשר בידי, והנה מצרף מטה אשר ביד משה, ותצרף מספר שנותיו פ', ויעלה לך החשבון תתקצ"ו, מנין מלכו"ת דמלכו"ת: והנה אמר על המי"ם אשר ביאו"ר. הלא היה מספיק שיאמר על מימי היאור, וגם במעשה נאמר על מימי מצרים. והנראה דרמז מקום שנגעה המכה לקומת הקליפה דהיינו כת"ר דנוק' דקליפה, ורמז המי"ם אש"ר ביא"ר, בגימטריא תת"ט מנין אכ"ה כת"ר דנוקב"א. ובזה הרמז יונח גם כן אומרו הנה אנכי מכ"ה, ולא מצינו בציווי הש"י הכאה, רק נטיה. רק רמז שיכה בזה איזה בחינה של הקליפה, ולכך מרומז בגימטריא הנ"ל גם כן אכ"ה, ויפורש עוד אי"ה ענין השינוי:

וימלא שבעת ימים וכו' (שמות ז כה). כשתמלא שבעה פעמים יום, דהיינו כזה יו"ד ו"ו מ"ם, בגימטריא כתרא דנוקבא. והנה על פי פשוטו יש לדקדק שהצווי בהתראה לפרעה אמר משה הנה אנכי מכה במטה אשר בידי (שמות ז יז), משמע שהוא יהיה המכה במטה שלו ודוקא בהכאה, אחר כך נאמר בצווי מהש"י אמר אל אהרן קח מטך (שמות ז יט), משמע שאהרן יקח מטהו לא מטה משה. ונטה ידך על מימי וכו, ולא נאמר שיכה, ואחר כך בעשיה ויעשו כן משה ואהרן (שמות ז כ), הנה נראה שגם משה עשה איזה דבר, ומה עשה. ואחר כך וירם במטה לשון יחיד, וגם כן לא נאמר וירם המטה, רק במטה. ויך את המים, ולא נצטוה רק לנטות. והנראה דמקודם שהכה רק בהתראת אמר הכאה שכך צוהו הש"י להכות, ואמר שהוא בעצמו יכה היינו להיות אהרן שלוחו, וגם בנותנו לו מטהו הוה שלוחו של אדם כמותו, ובצווי להיות שהיאר הגין על משה לא היה רשאי להכות בעצמו כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר פ"ט י'). והנה אמר לו השי"ת שיאמר לאהרן קח מטך, רצ"ל הש"י צוהו להיות שהגין היאור בעדו, גם כן לא יכונה שוב המטה למטהו, רק יזכה בו אהרן ויקנהו בהקנאה בהרמת יד ויכונה למטהו בהגבהה. וז"ש קח באופן שיהיה מטך, שתכוין לקנותו בהגבהה ומשה יכוין להקנות, ונטה ידך. (ובזה ידוקדק נמי שבהתראה אמר על המים אשר ביאור וכן בעשיה, ובצווי בכאן פרט הפרטים ולא הזכיר היאר. כי הקפיד הש"י שלא הזכיר משה שם היאר, הכל כדי שלא יהיה כפוי טובה), וגם כן שלא יזכיר משה במו פיו ההכאה הקפיד הש"י. ובעשיה נאמר שפיר ויעשו כן משה ואהרן, משה עשה גם כן עשיה שהקנה ומסר המטה לאהרן, ואהרן קנהו בדרכי הקנאה. וז"ש וירם במטה, היינו שהגביהו להקנותו, על כן אמר במטה רצ"ל לזכות במטה, ויך את המים וכו', כי אהרן שמע הציווי בהתראה שמן הצורך להכות, רק בעת הצווי לאהרן אמר הש"י שיעלים משה זה בכדי שלא יהיה כפוי טובה, ומשמיענו זאת התורה איך הש"י מקפיד מאוד שלא יהיה האדם כפוי טובה, זה מה שנ"ל: