Chasidut על שמות 7:20

כתב הטור או"ח (סימן ת"ל) שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור (שמות יב ג), ואז היה חל בשבת, ולקחו כל אחד שה לפסחו, ושיניהם של מצרים קהות על ששוחטין את אלקיהם ולא היו רשאין לדבר דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת גדול. והקשו הפוסקים דהוה ליה לייחס הגדולה ליום העשור בחדש, או שכל הד' ימים יהיו נקראים גדולים. ונראה לתרץ בהקדים לבאר מקראי קדש בפרשת בשלח (שמות יד ט-כב) וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה וגו'. דקשה (א), הנה המקרא הזה מסורס ומיותר הרבה. (ב), והנה מצרים נוסע אחריהם (שמות יד י). פירש רש"י (ד"ה נסע) בשם התנחומא (שמו"ר ט"ו ט"ו) ראו שר של מצרים נוסע לעזור למצרים. וקשה למה לא בא במצרים לעזרתם, רק כאן ביציאת מצרים. (ג), להבין טענת ישראל המבלי וגו' מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים (שמות יד יא). (ד), להבין תשובת משה (שמות יד יג) התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו'. (ה), להבין ההמשך לזה אומרו ית' למשה (שמות יד טז) ונטה את ידך על הים ובקעהו וגו'. (וא"ו), אומרו (שמות יד יח) וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה וגו'. קשה הלא בהכבדי בישראל ראוי לומר, דזה נס וזה טבע. (זיי"ן), (שמות יד כב) והמים להם חומה משני צדדים, למה לא היה כמו בירדן. (חי"ת) להבין אומרו בשירה (שמות טו א) כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, מה הוא גאה גאה על ידי סוס ורוכבו וגו', למה פתח בנס הים דוקא, ואגב זה נבין למה מכה ראשונה היה במים שנהפכו מימי היאור לדם (שמות ז כ).

ונ"ל לפרש הפסוקים הנ"ל (שמות ז כ) ואני ידעתי כי לא יתן וגו' ולא ביד חזקה, (שמות ז כא) ושלחתי את ידי והכתי וגו' בדרך אחר, כי כתבתי לעיל דהידיעה אינו מזדקק לבחירה, ולכאורה קשה מאד דהא כבר אמר למשה, והאמירה מכריח כמו שמפרשין ואלו צדיק ורשע לא קאמר (נדה ט"ז ע"ב), ואם כן קשה למה תמך ידו, הלא שוב אינו מועיל. וגם כן קשה למה ראוי לעונש על מה שהתריס, כיון שכבר הודיע השי"ת למשה מסירובו. והנ"ל בזה דאמת הוא דידיעה וגם אמירה אינו מכריח, רק דאמירה בגזירה שאני, ובשעת לידה הרי גוזר חכם או טיפש, עני או עשיר, ואלו היה גוזר גם צדיק או רשע, ודאי דהיה מכריח. והיינו ואלו צדיק ורשע לא קאמר, אבל אמירה שלא בגזירה, רק דאומר ואני ידעתי, הוי כמו הידיעה עצמו דאינו מכריח, זה נ"ל ברור. וזה אומרו ית' למשה ואני ידעתי כי לא יתן וגו', דהוא רק ידיעה ולא ביד חזקה שאכריח אותו על כך דהידיעה אינו מכריח, לכך ושלחתי את ידי והכתי וגו', כי ראוי לעונש, והבן כי הוא פירוש נחמד בס"ד.

וימלא שבעת ימים וכו' (שמות ז כה). כשתמלא שבעה פעמים יום, דהיינו כזה יו"ד ו"ו מ"ם, בגימטריא כתרא דנוקבא. והנה על פי פשוטו יש לדקדק שהצווי בהתראה לפרעה אמר משה הנה אנכי מכה במטה אשר בידי (שמות ז יז), משמע שהוא יהיה המכה במטה שלו ודוקא בהכאה, אחר כך נאמר בצווי מהש"י אמר אל אהרן קח מטך (שמות ז יט), משמע שאהרן יקח מטהו לא מטה משה. ונטה ידך על מימי וכו, ולא נאמר שיכה, ואחר כך בעשיה ויעשו כן משה ואהרן (שמות ז כ), הנה נראה שגם משה עשה איזה דבר, ומה עשה. ואחר כך וירם במטה לשון יחיד, וגם כן לא נאמר וירם המטה, רק במטה. ויך את המים, ולא נצטוה רק לנטות. והנראה דמקודם שהכה רק בהתראת אמר הכאה שכך צוהו הש"י להכות, ואמר שהוא בעצמו יכה היינו להיות אהרן שלוחו, וגם בנותנו לו מטהו הוה שלוחו של אדם כמותו, ובצווי להיות שהיאר הגין על משה לא היה רשאי להכות בעצמו כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר פ"ט י'). והנה אמר לו השי"ת שיאמר לאהרן קח מטך, רצ"ל הש"י צוהו להיות שהגין היאור בעדו, גם כן לא יכונה שוב המטה למטהו, רק יזכה בו אהרן ויקנהו בהקנאה בהרמת יד ויכונה למטהו בהגבהה. וז"ש קח באופן שיהיה מטך, שתכוין לקנותו בהגבהה ומשה יכוין להקנות, ונטה ידך. (ובזה ידוקדק נמי שבהתראה אמר על המים אשר ביאור וכן בעשיה, ובצווי בכאן פרט הפרטים ולא הזכיר היאר. כי הקפיד הש"י שלא הזכיר משה שם היאר, הכל כדי שלא יהיה כפוי טובה), וגם כן שלא יזכיר משה במו פיו ההכאה הקפיד הש"י. ובעשיה נאמר שפיר ויעשו כן משה ואהרן, משה עשה גם כן עשיה שהקנה ומסר המטה לאהרן, ואהרן קנהו בדרכי הקנאה. וז"ש וירם במטה, היינו שהגביהו להקנותו, על כן אמר במטה רצ"ל לזכות במטה, ויך את המים וכו', כי אהרן שמע הציווי בהתראה שמן הצורך להכות, רק בעת הצווי לאהרן אמר הש"י שיעלים משה זה בכדי שלא יהיה כפוי טובה, ומשמיענו זאת התורה איך הש"י מקפיד מאוד שלא יהיה האדם כפוי טובה, זה מה שנ"ל: