Chasidut על שמות 7:9

וְזֶהוּ צֵרוּף וַיְפַלֵּל – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה יְהִי לְתַנִין (שמות ז׳:ט׳). כִּי צְרִיכִין לְהַשְׁלִיךְ מַטֵּה עֹז, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל, לְהַתַּנִּין, בִּבְחִינַת: וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה יְהִי לְתַנִּין. שֶׁמַּשְׁלִיכִין בְּכַוָּנָה הַמַּטֵּה עֹז לִפְנֵי הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְהַתַּנִּין, הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁיִּבְלַע הַתַּנִּין אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת. כִּי עַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלַע, כִּי הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל:

כי ידבר אליכם פרעה לאמור תנו לכם מופת (שמות ז ט), במדרש רבה (שמו"ר ט' א') ר' פנחס הכהן בר חמא פתח (ישעיה מו) מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, כל הקורא פסוק זה, סבור שמא פלונקיא יש למעלה, ומהו וכל חפצי אעשה, שהוא חפץ להצדיק בריותיו שנאמר (ישעיה מב כא) ה' חפץ למען צדקו, ואינו חפץ לחייב שנאמר (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה, וכן אתה מוצא שהגיד הקב"ה למשה מראשית אחרית, אם ידבר אליכם פרעה אין כתיב כאן, אלא כי ידבר אליכם, עתיד הוא לומר כן, אמר ר' יהודה בר שלום כהוגן הוא מדבר אליכם תנו לכם מופת, וכן אתה מוצא בנח וחזקיה וכו', הצדיקים בקשו אות, פרעה על אחת כמה וכמה, (והובא בעקדה שער ששה ושלשים). והנה אומר דרשוני. (א), מה פירש ר' פנחס בהפסוק כי ידבר וגו', וכי מי לא ידע שידע השי"ת מה שיאמר פרעה. ועוד קשה דמאי תיקן בזה דאמר שחפץ להצדיק וכו', הלא מכל מקום מורה ח"ו שיש פלונקיא (עיין בערוך ערך פלוק), כיון דאמר שכחפצו יעשה, משמע שיש ח"ו מתנגד שרוצה להרשיע, והבן.

עוד נראה לומר (שמות ט יד) אני שולח אל לבך דייקא, (שמות ט טז) ולמען ספר שמי וגו'. דהנה יש לעיין בענין השלכת המטה שהיה לתנין (שמות ז ט-י), על מה עשה ה' ככה שיצוה ליתן מופת במה שיוכלו החרטומים לעשות כמעשהו, היפלא מה' דבר. ונ"ל לתרץ על פי מ"ש בעל עיון יעקב פירש על דברי רז"ל (במנחות דף פ"ה.) למתא ירקא ירקא שקול, וז"ל: למתא שיש ירקא, הם מבינים היטב את הירק איזהו רע ואיזהו טוב, לכך מביאין כל ירק טוב לשם, לפי שמבינין עליו והוא חשוב בעיניהם. כך אתם שהכל בכישוף, אם כן מבינים מה שנעשה דרך נס ולא דרך כישוף, עכ"ל. ולפי זה אתי שפיר, דבדבר אחר שלא היה להם כלל מבוא בו, היו חושבין שהיא כישוף גדול שבכשפים שהם אינם יכולים, אבל בזה שהם היו יכולים, ובפרט בנחש שהיא טומאה הגסה והיו הכל בקיאין בו, ובחנו היטב שעשיית משה ואהרן היו אלקית, אבל לא רצו להודות שרשעים היו, כיון שבפני העולם היו יכולים להראות שהם יעשו כמוהם, והעולם אינם מבינים החילוק. אבל בכנים שלא יכלו לעשות ולהראות בפני העולם ובעצמם, הבינו שהיא אלקית, ואדרבה בכאן לא בחנו שהיא אלקית רק מחמת הראשונים, רק בכאן הוכרחו להודות שלא היו יכולים להראות ולומר שהיא כישוף גדול שהם אינם יכולים, זה היו חרפה להם המתפארים בחכמת הכשפים, לכך אמרו האמת, כנ"ל ברור. והיוצא מזה כי החרטומים ידעו תיכף כי אין זה מגדר הכישוף, רק שלא רצו להודות על האמת, והנה אחר שהודו עדיין היו להם טעות כי הוא ממערכת הכוכבים, והנה עיין היטב מה שמבואר בעקרים (מאמר ב' פרק כ"ז) בענין שקר וכזב ואמת, ואם כן מתחילה היה כזב ושקר נסכם, ואחר כך נשאר השקר לבד, שאף הלב מוטעם ואינו מסכים עם החוץ לנפש, והבן. ולזה אמר אני שולח אל לבך דייקא, בעבור תדע וגו' האמת לאמיתו שהיא אלקית ממש, והיינו ולמען ספר שמי ששמו של הקב"ה אמת והבן.