Chasidut על שמות 8:21

ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם (שמות י כד), עד כאן. והנה כבר עמדו חקרי לב על זה, מה זה נשתנה דעת פרעה עכשיו אחר מכות חשך מן ההיפך אל ההיפך, דקודם מכת ארבה וחשך כשאמר לו משה בנעורינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרינו נלך (שמות י ט), לא הקפיד רק על הטף, אבל על הצאן והבקר לא הקפיד שילך עמהם, ועכשיו נהפך דעתו שהטף ילך והצאן והבקר לא ילך. ועוד הרי כבר שמע שילכו במדבר לזבוח, ואם כן צריכין לבקר וצאן. ותירצו דעל ידי מכת החשך נשתנה דעתו, דהרי אחר מכת ערוב אמר להם (שמות ח כא-כב) לכו זבחו לאלהיכם בארץ, השיב לו משה דלא נכון לעשות כן (שמות ח כב) כי תועבת מצרים נזבח לעיניהם ולא יסקלונו, וקבל דבריו וחשבן לאמיתת שרוצין רק לזבוח, ובארץ אין יכולין לזבוח מפני המצרים כשיראו שזובחין תועבותם יתחמץ לבבם ויהרגום, לכך הסכים שיקחו צאן ובקר לזביחה, והטף ישאר כאן שאין דרכם לזבוח. אבל עכשיו שהיה חשך למצרים ולא יראו, מזה שפט דאינם רוצים לזבוח, רק עבודה אחרת לשמוח הם ובניהם ובנותיהם, לכך אמר רק צאנכם ובקרכם יוצג, עד כאן דברי המפרשים. ולפי זה קשה מה זה שהשיב משה גם אתה תתן בידינו זבחים וגו', הלא קושית פרעה עכשיו כחומה נצבה, שאם רוצים לזבוח יזבחו בארץ, ותשובת משה נסתר שהיו יכולין לזבוח בימי החשך מצאנם ובקרם. ועוד קשה מה שאמר משה גם אתה תתן בידינו וגו' (שמות י כה), דבאמת לא מצינו כלל שלקחו בידם זבחים משל פרעה. ועוד קשה לה' אלקינו הוא שפת יתר, דודאי זבחים ועולות לה' הוא. ועוד קשה מה זה שנתכעס פרעה על תשובה זו כל כך, עד שאמר לו (שמות י כח) לך מעלי השמר לך וגו' כי ביום ראותך פני תמות, הלא כאן לא דבר לו דברים קשים כלל, וכמה פעמים דבר לו דברים קשים מאד ולא נתכעס כל כך. וגם תשובת משה (שמות י כט) כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך, ופירש רש"י כן דברת במועדו ובזמנו דברת, יש להבין מה זה.

ואולי לזה אמר פרעה למשה ולאהרן (שמות ח', כ"א) לכו זבחו לאלהיכם בארץ. כלומר כי הנה קדושתכם גדלה למעלה להשכיל ותוכלו להשרות קדושת שמו יתברך גם בארץ שיהיה בה מקום פנוי אליו יתברך לעובדו שם (ואפשר רמז לו כי גם בארץ עצמה תעשו זביחה לזבוח הרע והקליפה משם). ואולם משה אמר לו (שם שם, כ"ה) הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם וגו'. כי לצד שגדלה מאוד טומאתה ערות הארץ ומלאה קליפות וגלולים בגלוי לעין כל ובמקום דשכיחא היזקא שאני כמאמר חז"ל (ברכות ג':), כי במקום שניתן רשות למשחית אינו מבחין וכו' (בבא קמא ס'.). ולא כן במדבר הגם שגם שם הרגיעה שידה כמאמר הכתוב (ישעיה כ"ד, י"ב) ושאיה יוכת שער. מכל מקום כיון שעובדיהם אינם שם לא תוגדל כוחן כל כך ויוכרחו להיכנע על ידי האדם ששורה שמו יתברך עליו. והנה האדם הזוכה לזה ודאי אשרי לו ואשרי חלקו שזכה לזה שרעה לא תאונה אליו ונגע לא יקרב באהלו.

ועד השלישי אני בא לפרש, כי אמר לו (שמות ה א) ויחוגו לי במדבר, אמר (שמות ה ב) לא ידעתי מי הוא אם יש בו ממש שאשמע לדבריו, וגם אם אמת הוא את ישראל לא אשלח, אשלח דייקא, כי יכול להיות שיחוגו כאן שיתן להם רשות אם אראה שיש בו ממש והוא ממש, כאמרו אחר כך (שמות ח כא) לכו זבחו לאלקיכם בארץ, ומכל שכן עכשיו שלא ידע אם ציוה על הזביחה, רק סבור שיחוגו במיני שמחה. והשיב לו משה על ראשון ראשון, על מה שאמר אם יש בו ממש, אמר אלקי העברים הידוע ומפורסים מהניסים שעשה לאברהם העברי בכבשן האש בנמרוד, וזה היה מפורסים במלכים ובמצרים על דבר שרה, והוראות רוח אלקים אשר היה ליוסף וליעקב, שברכתו עשה רושם לפרעה ולמצרים. ועל מה שאמר שאם ידע שיש בו ממש שיתן להם רשות שיחוגו כאן, אמר ונזבחה וזה תועבת מצרים, ולא שיתן רשות נגד דתו, ואחר כך על ידי הכרח אמר זבחו לאלקיכם בארץ, שנותן להם רשות על זה אף שהוא נגד דתו, והשיב לו (שמות ח כב) הן נזבח, ר"ל אף שאתה נותן רשות, מכל מקום המון עם יסקלני כנ"ל, והוא פירוש נחמד.