Chasidut על שמות 8:6

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי וגו' (שמות ח ה), ויאמר למחר ויאמר כדבריך למען תדע וגו' (שמות ח ו). הנה הקושיא של הגאון הראב"ע ידוע, דלמה לו להרחיב זמן הלא אין מנהג האדם לבקש רק שיסיר ממנו המכה מיד, ועיין מה שתירץ, ועיין בנזר הקודש מה שתירץ. וגם אני אענה חלקי, דהנה מובן דבשעה ששלח פרעה לקרא למשה ולאהרן, היה דבר של פרהסיא כדרך דברים הנעשים על ידי שלוחים, אבל כשדבר עמהם פנים אל פנים, דרך המלך מסתמא בחדרו באין שומע רק הם, ויתכן דהיו מסתיר הדבר, דאם לא כן לא הוי צריך לקרא להם רק היה מפקיד דבריו על ידי השלוחים. ונ"ל הטעם כמו שמצינו באחז (ישעיה ז' (יב) י"ב) דאמר לא אשאל ולא אנסה. וביארו רז"ל הטעם דאמר אין רצוני שיתקדש שם שמים על ידי (ילקו"ש ישעיה רמז). ואם כן פרעה הרשע ודאי לא היה רוצה שיתקדש שם שמים על ידו, שיראו שיסיר המכה אחר תפילתם, לכך לא היה רוצה שידעו העולם ששלח אחריהם שיתפללו, וכשיסיר המכה יסברו שסר מאליו, והגם שרוב העולם המה בני דעת ויבינו שלכך שלח אחריהם, הנה מכל מקום היה רוצה למעט קידוש שם שמים כל מה שיוכל שיש שאין מבינין. והנה משה אמר לו התפאר עלי כפירוש רש"י (ד"ה התפאר) והתרגום, והיינו שיתקדש שם שמים. והנה זה מובן שבאם שיסור תיכף אחר התפלה, הוא קידוש שם שמים ביותר, שהתכיפות מורה שפעולת התפלה הוא, מה שאין כן כשאין נעשה תיכף, דאז יש מקום לומר דשלא על ידי התפלה נעשה. והנה פרעה חשב שאם אומר להם שיסור תיכף, הרי יתקדש שם שמים מאד דיבינו ששלחתי אחריהם שיתפללו, ותיכף סר ויתקדש שם שמים מאד, לכך אמר להם למחר, והעולם לא ידעו שאומר להם למחר, ומסתמא יחשבו כי אמרתי להם שיסור תיכף דמה לי לעכב עוד הצרה, וכיון שיראו שלא יסירו עד למחר, יאמרו שאין בתפלה ממש וסר מאליו ולא יתקדש שם שמים. ומשה הבין כונתו, וחשב שאם יאמר לו שלא אעשה כדברך, אין זה מדרך המוסר לומר כן למלך, ואם לא אומר לו כלום ואתפלל שיסור תיכף, הרי יתקדש שם שמים בעיני המון, אבל לא יתקדש בעיני פרעה, כיון שהוא יודע שאמר למחר, וסובר שמסתמא עשינו כדבריו ואם כן לא מחמת התפלה היא, ובאמת דתפלה הוי כדעת כל העולם. לכך השיב לו כדברך, ר"ל הגם שאם לא נציית לדברך יתקדש שם שמים בעיני העולם יותר, אך למען תדע דייקא, שתדע בעצמך כי אין כה' אלקינו ויתקדש שם שמים בפניך, והראה לו משה כי יודע מצפוני לבו, והוא פירוש נחמד בס"ד.

ונגד שלושה בחינות הללו הנזכרים אמר משה לפרעה שלושה פעמים למען תדע וגו', כי תחילה שאמר פרעה מי ה' וגו' שכפר לגמרי בבחינת ה' המהוה לומר כי הכל מתנהג אחרי הטבע לבד ועולם כמנהגו נוהג ולא ה' פעל כל זאת. וגם יוסף הצדיק להיותו יודע שפרעה כופר בשם ה' אמר לו (בראשית מ"א, ט"ז) אלהים יענה את שלום פרעה או (שם שם, כ"ה) את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה וגו' ולא הזכיר לו כלל שם ה' כי אינו מאמין בו, ואף אחר שראה אותות ומופתים במצרים במטה אשר נהפך לנחש ובמכת דם וצפרעים, כיון שגם חכמיו וחרטומי מצרים היו עושים כן לא רצה להאמין בה' בורא כל, ואדרבה בזה נתחזק לבו לומר מפני מה לא יעשה ה' דבר שלא יוכלו החרטומים לעשות כן אם לא שח"ו מקרה הוא ותבן מכניס לעפריים, ועל כן כאשר ביקש ממשה בדבר הסרת הצפרדעים שלא יכלו החרטומים להסירם אמר לו משה (שמות ח', ו') למען תדע כי אין כה' אלהינו, כלומר כי גם בחינת אלהינו שהוא הטבע המתנהגת תמיד גם שם יש בחינת ה' המהוה רק שנסתר בטבע העולם, והוא מוכרח להתנהג כך לפי מעשה בני ישראל בעבודתם כמאמר חז"ל (סוטה ח':) במדה שאדם מודד מודדין לו ופועל אדם ישלם לו. והן קודם המכות האלה הנה זה היה עת ראשונה מה שהתחילו ישראל להתחזק בעבודת ה' אלהי ישראל כי עד הנה אמרו חז"ל (שמות רבה ו', ה') בפסוק (שמות ו', ט') ולא שמעו אל משה מקצר רוח וגו' שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, ועתה הוא שהתחילו בעבודה על כן היו בבחינת מוחין דעיבור ראשון בקמצנות מופלגת עד שלא היו יכולים להיות המכות האלה כי אם בדרך הטבע ממש מה שיכולין כל החרטומים לעשות אבל כל זה מה' הוא וה' הוא אלהינו שכל הטבע מלא ברכת ה' ונסים ונפלאות כאמור. ואכן אחר המכות האלה שנתגדלו ישראל בבחינות יותר מעולים ובאו לבחינת היניקה שמתחיל התינוק לדבר ולהלך ונתגדל שכלם במקצת אז התחיל הקב"ה להתנהג במכות פרעה בהתגלות יותר שיהיה נראה לעין כל, אבל על כל פנים בהסתרת פנים שיוכל המתעקש והסומא לדמות בנפשו כי זה טבע העולם כנס מרדכי ואסתר הנזכר, כמו מכת הכנים שהודו החרטומים בפיהם אצבע אלהים הוא וכמו מכת הערוב שבכל המדינה היה הערוב ובארץ גשן לא היה כל עיקר, והנה זה בודאי נראה לעין כי נס מאת ה' היא, ואמנם עם כל זה התעקש פרעה לתלות בטבע לומר כי מה שהודו החרטומים בפיהם אפשר משה ואהרן הם יותר חכמים בדבר זה ויכולים מה שלא יוכלו חרטומי מצרים ולא האמין לחרטומיו במה שאמרו אצבע אלהים הוא כאשר כתבנו למעלה במקומו. וגם מה שהפלא ה' ארץ גושן לבלתי היות שם ערוב, אמר כי זה לפעמים מקרה הוא שעל עיר אחת אמטיר ועל עיר אחת לא אמטיר וכמו כן יוכל להיות בשאר דברים.