Chasidut על שמות 8:5

וזה שאמר הכתוב דאף שלא נתייראו מפני ישראל, מבחינת ישראל כי לא ידעו מזה דבר, אבל ויקוצו אף מבני ישראל כי זה הוא בטבע. והנה מואב לשיטתם לא פחדו רק מהריבוי, לכך (במדבר כב ד) ויאמר מואב וגו' עתה ילחכו הקהל דייקא, דמחמת שנקהלו קיבוץ גדול נתייראו, ואמירתם היה לזקני מדין שיתחברו עמהם ויהיה גם כן ריבוי עם, אבל על הענין הניצחון שהיה לישראל שלא כדרך הטבע, לא חשו כי סברו שהוא מצד הקסם, ועל זה לא חשו כי ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, והבן. אבל בלק ראה מה שעשה ישראל, לכך (במדבר כב ה) וישלח מלאכים אל בלעם, כי חשבהו לנביא השי"ת ומדבר ה' עמו, והאמת היה כן כמבואר בפסוק ובמדרש. וזה אשר שלח לו הנה עם יצא ממצרים דייקא, שאין יכול לצאת משם בטבע ואף לא בקסם, כי מעוננים וקוסמים המה ומלאה כשפים, ובודאי (היה) רק אצבע אלקים הוא. ועוד ראיה הנה כיסה את עין הארץ, דהיינו שאין נראה אצלם זוהר הנהגת הארץ הטבע, רק הכל שלא בדרך הטבע וכמדרשו (במ"ר פ"כ ז') שהרגו את עין הארץ, ומהדרש מוכח המשמעות, והמשמעות הוא סיבה להדרש, והבן זה. ושמא תאמר על זה הראיה שמא הוא בקסמים, לכן אמר והוא יושב וגו', כי ידוע מהזוהר הק' בפסוק (שמות ח ה) התפאר עלי, דקסם לאו בכל זמן רק לעתים ידועים, אבל דבר ה' לעולם בלי השתנות. וידוע מ"ש הרמב"ם (מורה נבוכים חלק א' פרק י"א) בפסוק (תהלים כט י) ה' למבול ישב, שפירש כי לא יבטל הוא לבטולם, ואפילו בשעת המבול הוא ישב ונח כביכול בלי השתנות. וידוע דזה לעומת זה עשה אלקים, ובלק היה מצד הטומאה והוא יושב בלי השתנות, בזה נראה שהענין הוא ממולי, ר"ל מזה הצד שכנגדי ולא מצד קסם והטומאה אשר בצידי, (במדבר כב ו) ועתה לכה נא ארה וגו' כי יש לך כח אלקי, ואף אם גם הם יש להם כח אלקי, באמת יהיה כתרי קל וחומר דסתרי אהדדי, אז אפעול בשלי. והנה ידוע דקסם ודאי לא יפעול, רק להצליח את הלוחמים אף שהם מועטים וחלושים, לכך אמר אולי אוכל נכה בו, ואולי שמא דבר אלקי אשר בהם הוא גדול יותר ממך כי ידעתי וגו', אבל באלו אני מסופק כיון שגם להם יש כח אלקי, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד ומיושב כל הקושיות.

והנה דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, ואף אני אענה חלקי ליישב קושיא הנ"ל, משום דלא ילדה רני. וגם קושית ברוריא דהפסוק סותר את עצמו דאמר עקרה ועדיין לא ילדה, ואחר כך אמר כי רבים בני שוממה כו'. ועד השלישי אני בא ליישב מה דמסיים אמר ה', מי לא ידענו שכל הנביאות הם מאמר השי"ת. ומקודם שנבאר זה, נבאר קצת פסוקים שאמר דוד נעים זמירות ישראל (תהלים פג ז-יט) אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים כו', (תהלים פג י) עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון כו', (תהלים פג יב) שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב כו', (תהלים פג יד) אלקי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, (תהלים פג טו) כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים, (תהלים פג טז) כן תרדפם בסערך כו', (תהלים פג יט) וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ, עד כאן המשך הפסוקים (תהלים פ"ג). והנה צירף בכאן כמה אומות שיתענשו ביחד, ובכמה שפטים במים, ובחרב, וברוח, ובאש, הלא דבר הוא. ועוד שמסיים וידעו כי אתה שמך ה' אין לו ביאור, כי אתה ה' ראוי לומר. ועוד לבדך עליון על כל הארץ, לבדך מיותר. וכדי ליישב זה, אקדים לבאר מה דאיתא במפרשים שפרעה לא ידע שם ה', אבל שם אלהים הוי ידע, עיין באלשיך פרשת שמות על פסוק (שמות ה ב) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו. וכדי להבין זה כיון שידע שיש אלקים, מה לי באיזה שם יכנהו, היה לו לשמוע לדבריו. וכדי להבין זה, נקדים שכתב הראב"ע בפרשת וארא (שמות ח ה-ו) שנאמר שם ויאמר משה התפאר עלי למתי אעתיר לך כו', ויאמר למחר. וז"ל: אמר רב שמואל בן חפני אין מנהג אדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד, וחשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדעים על מצרים, ומשה היה יודע זה, וחשב פרעה כי עתה הגיע העת סור הצפרדעים, על כן נסהו ואמר למחר, עכ"ל הראב"ע. וביאור דבריו, כי פרעה לא האמין בהשגחת השי"ת, והיה חושב שהכל מתנהג על ידי מערכת השמים, וחישב כי משה איצטגונין גדול הוא ויודע מה שיארע על פי מערכת הכוכבים קודם היותו, כי בקי הוא בהילוכן ובסיבובן, על כן קודם בא הדבר בא ואמר שיבוא, ועושה עצמו כאילו הוא שליח השם, וכעת יודע שיסור, בא ואמר למתי, ובדאי חושב שאומר תיכף ומיד ויאמר שתפילתו עשה רושם, על כן אומר למחר, ואראה אם יתעכב עד למחר. ומשה הבין מחשבתו הרעה, לכך השיב לו כדברך, דהיינו שיתעכב עד למחר למען תדע כי אין כה' אלקינו והוא השופט כל הארץ ולא מערכת השמים, עד כאן ביאור דברי החכם ר' שמואל בן חפני שהביא הראב"ע ודברי פי חכם חן למעלה ושפתים ישק. היוצא מזה כי פרעה הרשע כפר בהשגחה. והנה טעות הכופרים בהשגחה מבואר בדברי המחקרים, שאומרים לרוב רוממותו אין משגיח בתחתונים ושפלים, ומסר הממשלה למערכת הכוכבים להתנהג העולם השפל על ידם. ועל פי זה שמעתי לפרש הפסוק (תהלים סו ג) ברוב עוזך יכחשו לך אויבך, דהיינו מרוב עוזו הם מכחשין בו ואומרים שאינו משגיח במעשיהם, ועפרא לפומיהו דהני רשיעי ימ"ש ישחקו עצמותיהם כו', הם כופרים בהשי"ת ובתורתו הקדושה, ועיין מה שפירש האלשיך הקדוש בפסוק רם על כל גוים ה' כו' (בתהלים קיג ד) ותמצא נחת.

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי וגו' (שמות ח ה), ויאמר למחר ויאמר כדבריך למען תדע וגו' (שמות ח ו). הנה הקושיא של הגאון הראב"ע ידוע, דלמה לו להרחיב זמן הלא אין מנהג האדם לבקש רק שיסיר ממנו המכה מיד, ועיין מה שתירץ, ועיין בנזר הקודש מה שתירץ. וגם אני אענה חלקי, דהנה מובן דבשעה ששלח פרעה לקרא למשה ולאהרן, היה דבר של פרהסיא כדרך דברים הנעשים על ידי שלוחים, אבל כשדבר עמהם פנים אל פנים, דרך המלך מסתמא בחדרו באין שומע רק הם, ויתכן דהיו מסתיר הדבר, דאם לא כן לא הוי צריך לקרא להם רק היה מפקיד דבריו על ידי השלוחים. ונ"ל הטעם כמו שמצינו באחז (ישעיה ז' (יב) י"ב) דאמר לא אשאל ולא אנסה. וביארו רז"ל הטעם דאמר אין רצוני שיתקדש שם שמים על ידי (ילקו"ש ישעיה רמז). ואם כן פרעה הרשע ודאי לא היה רוצה שיתקדש שם שמים על ידו, שיראו שיסיר המכה אחר תפילתם, לכך לא היה רוצה שידעו העולם ששלח אחריהם שיתפללו, וכשיסיר המכה יסברו שסר מאליו, והגם שרוב העולם המה בני דעת ויבינו שלכך שלח אחריהם, הנה מכל מקום היה רוצה למעט קידוש שם שמים כל מה שיוכל שיש שאין מבינין. והנה משה אמר לו התפאר עלי כפירוש רש"י (ד"ה התפאר) והתרגום, והיינו שיתקדש שם שמים. והנה זה מובן שבאם שיסור תיכף אחר התפלה, הוא קידוש שם שמים ביותר, שהתכיפות מורה שפעולת התפלה הוא, מה שאין כן כשאין נעשה תיכף, דאז יש מקום לומר דשלא על ידי התפלה נעשה. והנה פרעה חשב שאם אומר להם שיסור תיכף, הרי יתקדש שם שמים מאד דיבינו ששלחתי אחריהם שיתפללו, ותיכף סר ויתקדש שם שמים מאד, לכך אמר להם למחר, והעולם לא ידעו שאומר להם למחר, ומסתמא יחשבו כי אמרתי להם שיסור תיכף דמה לי לעכב עוד הצרה, וכיון שיראו שלא יסירו עד למחר, יאמרו שאין בתפלה ממש וסר מאליו ולא יתקדש שם שמים. ומשה הבין כונתו, וחשב שאם יאמר לו שלא אעשה כדברך, אין זה מדרך המוסר לומר כן למלך, ואם לא אומר לו כלום ואתפלל שיסור תיכף, הרי יתקדש שם שמים בעיני המון, אבל לא יתקדש בעיני פרעה, כיון שהוא יודע שאמר למחר, וסובר שמסתמא עשינו כדבריו ואם כן לא מחמת התפלה היא, ובאמת דתפלה הוי כדעת כל העולם. לכך השיב לו כדברך, ר"ל הגם שאם לא נציית לדברך יתקדש שם שמים בעיני העולם יותר, אך למען תדע דייקא, שתדע בעצמך כי אין כה' אלקינו ויתקדש שם שמים בפניך, והראה לו משה כי יודע מצפוני לבו, והוא פירוש נחמד בס"ד.