Chasidut על תהילים ל:6

כִּי בַּלַּיְלָה הַמַּלְכוּת בְּגָלוּת, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת עַל-יְדֵי אֲרִיכוּת יָמִים, הַיְנוּ בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת חֲסָדִים וּבַלַּיְלָה דִּינִים מִתְגַּבְּרִין וְעַל-כֵּן אָז הַסְתָּרַת הַדַּעַת וְעַל-כֵּן הַמַּלְכוּת נִתְקַטְּנָה אָז וְיוֹרֶדֶת בֵּין הַתַּחְתּוֹנִים, כִּי עִקַּר הַדַּעַת מְקַבְּלִין מֵהַיָּדַיִם בִּבְחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, בִּבְחִינַת (איכה ג׳:מ״א) נִשָֹּא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפַּיִם וְכוּ' וּבַלַּיְלָה אֵין רוּחַ הַדּוֹפֵק מְנַשֵּׁב כָּל כַּךְ וּתְנוּעַת הָאֵבָרִים כְּבֵדִים בַּלַּיְלָה וּמֵחֲמַת זֶה מִתְגַּבֵּר אָז הָעַצְבוּת רוּחַ, בִּבְחִינַת (תהילים ל׳:ו׳) בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי. וְעִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת הוּא עַל הַיָּדַיִם, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּחִינַת עצבון יָדַיִם וְכוּ' וְעַל-כֵּן בַּבֹּקֶר שֶׁאָז מִתְחַדֵּשׁ הָרוּחַ וְחוֹזְרִין וְנִבְרָאִין כָּל הָאֵבָרִים וְאָז נִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת רוּחַ בִּבְחִינַת (שם) וְלַבֹּקֶר רִנָּה וְחוֹזֵר רוּחַ הַדּוֹפֵק לֵילֵךְ כְּסֵדֶר בְּכָל הָאֵבָרִים וְהָעִקָּר בְּהַיָּדַיִם, עַל-כֵּן צָרִיךְ לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא, כִּי שָׁם הִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר הָעַצְבוּת רוּחַ כַּנַּ"ל וְכֵן לְהֵפֶךְ עַתָּה נִמְשָׁךְ לְשָׁם הַקְּדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, עַל-כֵּן צָרִיךְ לְקַדְּשָׁם וּלְטַהֲרָם. וְהַטָּהֳרָה הוּא בְּמַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים בְּחִינַת דַּעַת (א) וְאָז עַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל לִבְנוֹת אֶת הַמַּלְכוּת, כִּי עִקַּר בִּנְיַן הַמַּלְכוּת מֵהַיָּדַיִם בִּבְחִינַת (שיר השירים ב׳:ו׳) שְֹמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ וְכוּ', הַיְנוּ עַל-יְדֵי רוּחַ הַדּוֹפֵק שֶׁבַּלֵּב שֶׁנִּמְשַׁךְ אֶל הַיָּדַיִם עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְנַשְֹּאָם אֶל הַשָּׁמַיִם וּמִשָּׁם מְקַבְּלִין דִּבּוּרִים בִּבְחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת עַל-יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל וְזֶה פֵּרוּשׁ (ברכות טו), כָּל הַנִּפְנֶה וְנוֹטֵל יָדָיו וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּאִלּוּ קִבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת עַל-יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעִין אֶת הָרַע וְהַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בִּקְדֻשָּׁה וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם שֶׁהָעִקָּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת לְהוֹכִיחַ וּלְיַסֵּר אֶת הָעָם כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת הָרַע וְהַקְּלִפּוֹת וְזֶה בְּחִינַת (משלי כ״ה:ה׳) הגו סיגים מכסף וְכוּ' הגו רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאוֹ "בְּחֶסֶד" דַּיְקָא. כִּי עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁצְּרִיכִין לִטֹּל הַיָּדַיִם בִּשְׁתֵּי פְּעָמִים קֹדֶם הַנְּקִיּוּת וְאַחַר כָּךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְגָרֵשׁ אֶת הָרַע כִּי אִם עַל-יְדֵי הַדַּעַת, כַּמְבֹאָר שָׁם וְעַל-כֵּן צָרִיךְ קֹדֶם לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ דַּעַת בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים וְעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה, הַיְנוּ לְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל הַקְּלִפּוֹת הַמַּעֲלִימִין וּמַסְתִּירִין אֶת הַקְּדֻשָּׁה וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ נִמְשָׁךְ אֲרִיכוּת יָמִים בְּחִינַת דַּעַת, כַּמְבֹאָר שָׁם וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם שֵׁנִית אַחַר כָּךְ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ דַּעַת וַאֲרִיכוּת יָמִים זוֹכִין עַל-יְדֵי שֶׁמְּגָרְשִׁין וּמְפַנִּין אֶת הָרַע כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הֲנָחַת תְּפִלִּין אַחַר כָּךְ, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמְּטַהֲרִין אֶת הַיָּדַיִם אֲזַי יְכוֹלִין לְנַשְֹּאָם בִּבְחִינַת (דברים ל״ב:מ׳) כִּי אֶשָֹּא אֶל שָׁמַיִם ידי, בְּחִינַת (תהילים קל״ד:ב׳) שְֹאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וְנִמְשָׁךְ מֵהַיָּדַיִם דַּעַת לְתוֹךְ הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְנַעֲשָֹה מִזֶּה בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם מֹחִין וְהֵם בְּחִינַת חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מד), הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין, זוֹכֶה לְחַיִּים וְזֶה פֵּרוּשׁ (שם כד), "מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ", הַיְנוּ מִי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְדַעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַר ה' וּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, הַיְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת (שם) נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, כִּי עַל-יְדֵי בַּר לֵבָב הוּא נְקִי כַפַּיִם, בְּחִינַת (איכה ג׳:מ״א) נִשָֹּא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם וְעַל-יְדֵי זֶה יוּכַל לַעֲלוֹת בְּהַר ה' לִזְכּוֹת לְדַעַת, בְּחִינַת (דברים ל״ב:מ׳) כִּי אֶשָֹּא אֶל שָׁמַיִם ידי, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, שֶׁעוֹלָה וְנַעֲשָֹה מִמֶּנּוּ חָכְמָה בִּינָה דַּעַת. (ב) וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אורח חיים סימן ד' סעיף ג') שֶׁאָסוּר לִגַּע קֹדֶם הַנְּטִילָה אֶל הַפֶּה וְהַחֹטֶם וְהָעֵינַיִם וְהָאָזְנַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הַמְקַבְּלִין אוֹר הַפָּנִים, הַיְנוּ הַשֵֹּכֶל. וְהַקַּבָּלָה הוּא מֵהַיָּדַיִם וּכְשֶׁהַיָּדַיִם טְמֵאוֹת יְכוֹלִין לְקַבֵּל לְהֵפֶךְ ח"ו, מֵאַחַר שֶׁקַּבָּלָתָם מֵהַיָּדַיִם כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא קַבָּלַת עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי מַה שֶׁנִּפְנָה וְנָטַל יָדָיו וְהִנִּיחַ תְּפִלִּין כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְְתָּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" שֶׁאֲפִלּוּ בְּכָל הַהַסְתָּרוֹת כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּת מִמֶּנּוּ וְלֵית אַתַר פָּנוּי מִינֵיהּ וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (עקב דף רעג) וְצָרִיךְ לארכא בד' דְּאֶחָד, הה"ד (דברים י״ז:כ׳), "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ". הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁעִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא ד' דְּאֶחָד הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת אֲרִיכוּת יָמִים שֶׁהוּא הַדַּעַת לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות טו), כָּל הַנִּפְנֶה וְנוֹטֵל יָדָיו וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּאִלּוּ קִבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה כִּי כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמַסְקוּ שָׁם, שֶׁנֶּחֱשָׁב גַּם כֵּן כְּאִלּוּ טָבַל, כִּי זֶה בְּחִינַת טְבִילָה בְּחִינַת מִקְוֶה, בְּחִינַת דַּעַת עֶלְיוֹן וַחֲסָדִים גְּדוֹלִים, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל, כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם, עַיֵּן הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים" הַנַּ"ל וְתָבִין הַדְּבָרִים, כִּי כָּל זֶה נִכְתַּב בְּקִצּוּר וְאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין הֵיטֵב הַדְּבָרִים כִּי אִם אַחַר הָעִיּוּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל:

וקרוב לדרכו פירשתי ג"כ פסוקים אלו בדרך דרוש, שעל פי מה שביארתי בכמה מקומות זה הענין שהקב"ה כועס בכל יום הוא חסד וטובה, כדי שע"י הכעס הזה יוכלו הצדיקים להגין על הרשעים, דאי לא היה הכעס הזה אז אין התחברות כלל לצדיקים עם הרשעים, והנפש החוטאת כו', והקב"ה רוצה שיהיה להם חיבור ויגינו הצדיקים על הרשעים, ועל זה ברא העולם, דאם לא זאת לא היה בורא רק צדיקים לבד, ואם הכרח שיהיו ג"כ רשעים כמו המוץ שצומח עם התבואה לא היה בורא העולם כלל, רק ע"י חסד זה ברא העולם למשוך אלה את אלה שיגינו צדיקים על הרשעים, וזה אי אפשר רק ע"י שכועס, ובעידן ריתחא יש קטרוג על הצדיק ג"כ ואז ניצולו אף הרשעים, והיינו כי רגע באפו חיים ברצונו (תהילים ל', ו) וביארתי זה באורך בחיבור זה וחידושי לחולין פרק אלו טריפות גבי ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה כו' ע"ש באורך כי איני כופל כאן הדברים.

והענין הוא כך, הנה נודע כי בהקב"ה נאמר ואתה מחיה את כולם, ולא נאמר החיית, אלא מחיה לשון הוה, כי לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, מדת בשר ודם אחר שהאומן עושה הכלי שוב אין הכלי צריכה אל האומן ומתקיימת זולתו, משא"כ הקב"ה שברא כל העולמות וכל הברואים, אין כולם מתקיימים בלתי השפעת חיותו, ואלמלי יצויר הפסק השגחתו והשפעת חיותו אפילו רגע כמימרא היו כל העולמות וכל אשר בהם בטלים ממציאות והיו כלא היו, ועל זאת נתן דוד המלך ע"ה שבח להש"י ואמר (תהילים ל, ו) כי רגע באפו חיים ברצונו, ירצה בזה לשבח להש"י כי לא מדתו כמדת בשר ודם, דהנה מלך בשר ודם אי אפשר שיצויר בעת שכועס מאד על אחד מעבדיו יתן לו מתנות טובות בעת כעסו ממש, זהו ודאי דבר שאי אפשר, ואפילו אם הוא מלך טוב מאד אזי יתרצה ויתפייס אל העבד ויוכל להיות שאחר כך מרחם עליו וחנן אותו ויתן לו מתנות כיד המלך, אבל על כל פנים שיהיה זאת בעת כעסו ממש, זה אי אפשר. משא"כ הקב"ה אין מדתו כך, דהא ארז"ל (ברכות ז.) בכל יום ויום הקב"ה כועס וכמה זעמו רגע, וכבר נתבאר שאם רגע אחד ח"ו יפסק השפעת החיות מאתו היה חוזר הכל לתוהו, אם כן חזינן דאפילו כי רגע באפו אפילו הכי חיים ברצונו, ר"ל באותו רגע עצמו שהוא כועס, אפילו הכי משפיע חיות לכל העולמות ברצון טוב, דהא השפעה אי אפשר להיות אם לא דרך אהבה ורצון, ואם כן הוי שני הפכים וזה אי אפשר לעשות בלתי ה' לבדו וק"ל.