קהלת ז:יט מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אבן עזרא ומצודת דוד

ויאמר משה אל העם אל תיראו. היה משה רבינו מזרזן, להודיע שבחו וחכמתו של משה רבינו היאך היה עומד ומפייס כל אותן האוכלוסין, עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם (קהלת ז יט).

הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם. לְפִי שֶׁאָמַר, "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה", אִם רָשַׁעְתָּ מְעַט, אַל תּוֹסִיף עָלָיו, אֶלָּא פַּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ וּתְהֵא תוֹהֵא עַל הַחֵטְא, אָמַר, "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם", שֶׁהִיא יוֹעַצְתּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה:

החכמה. בעבור שאמר אל תתחכם יותר חזר לבאר שאין מעלה גדולה הימנה רק הזהיר שלא יתעסק בה תמיד רק יתן חלק לגוף כדי שיחיה ואמר כי יותר עוז וכח יש לחכמה מעוז שליטים רבים ומנין עשרה בעבור היותו סך חשבון והוא ראש הכלל כי כל מה שיש למעלה ממנו הם אחדים ובעבור היות עיקר כל דבר הראש ואמצעיתו וסופו היה האל"ף בלשון הקדש בתחילה והיו"ד בסוף והנה היו הה"א והוי"ו אמצעיים ואלה הארבע אותיות הם למשך ולא יתכן שימצא אות או תנועה רק שיהיה אחד מהם נמשך עמו והאל"ף והיו"ד בחשבון שומרי עצמם כמו גדר והה"א והוי"ו חשבון עגול וסוד גדול יש בכלם בשם הנכבד והנורא שאינו שם מדה והוא מן האותיות הנזכרים וענין אשר היו בעיר הראות עוזם בהתחברם כלם במקום אחד בהסכמה אחת ויש מפרש כי זה רמז לגלגלים והוסיף אחד ואיננו נכון:

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים. מָצִינוּ בְיֹאשִׁיָּהוּ שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב, "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ וְגוֹ'". הֲרֵי עָמְדָה לוֹ חָכְמָתוֹ, שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ בְמַעֲשָׂיו וְטוֹב לוֹ מֵעֲשָׂרָה מְלָכִים שֶׁהִרְשִׁיעוּ וְלֹא שָׁבוּ מִדַּרְכָּם: