פירוש על איכה 2:7

נִאֵר. בִּטֵּל. וְכֵן "נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ":

זנח ה׳ מזבחו וגו'. אמר הקב"ה לישראל, כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל קרבנות שהקרבתם לי^לד)ר"ל שסומכים אתם עליו שיכפר עליכם ולכן תרבו לחטוא. הרי הם לכם כנגד פניכם, הדא הוא דכתיב זנח ה' מזבחו גאר מקדשו^לה)בא לפרש בזה הפעלים זנח נאר שאינם רגילים ומתיחסים על הרוב אצל השמות מזבח ומקדש, כי אצל רעיון כזה במזבח כתיב הפעל נתיצה או הריסה וכלשון הכתוב מזבחותיהם תתצו, מזבחותיך הרסו (מ"א י"ט), ובמקדש רגיל לכתוב הפעל שמם או חרב, והשמותי את מקדשיכם, לחרבה יהיה הבית הזה (ישעי' כ"ב), אבל הפעלים זנח ונאר יונח על דבר הנשלח ונמאס, וכמו (תהלים פ"ט) ואתה זנחת ותמאס, לכן דריש סבת הדבר למה נמאס, לפי שעל ידי שישראל בטחו בו הרבו ביותר לחטוא, וא"כ היה הוא הסבה לחטוא, ועיין לעיל בפסוק א' בדרשה השליך משמים ארץ באה דרשה כהאי גונא. [שם].

זנח ה' מזבחו. נתן טעם לא יתפלא באיזה דרך היה מקום לבני נכר למשול בביהמ"ק של מטה שהוא מכוון נגד ביהמ"ק של מעלה ולזה אמר זנח ה' מזבחו היינו שסילק ונתרחק מבית המקדש של מעלה הנקרא מזבחו ועל ידי כן נאר מקדשו היינו המקדש של מטה: