פירוש על איכה 2:8

חָשַׁב ה' לְהַשְׁחִית. זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁעָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ כַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִי הָעִיר הַזֹּאת לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי":

חשב ה' להשחית. [א"ר יוחנן, לא מעתה חשב להשחית אלא משכבר הימים], הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"ג) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת להסירה מעל פני^לז)קשה ליה הלשון חשב ה' להשחית, כי הלא כאן לא נסתפק במחשבה בעלמא כי אם השחית בפועל ממש, ומאי שייך הלשון חשב, ולכן דריש שענין המחשבה שבכאן מורה דלא עתה נתחדשה המחשבה כי אם עוד משכבר הימים מאז נשא שלמה את בת פרעה דאז כבר כתיב מאמר הקב"ה כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת, לפי שבאותו הלילה של חנוכת ביהמ"ק עשה שמחה גם לבת פרעה כמבואר בילקוט במלכים. [שם].

חשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו. כלומר שחשב ה' להשחית חומת בת ציון תיכף כשנטה קו הבנין כמו שנאמר (ירמיהו ל״ב:ל״א) כי על אפי ועל חמתי הי' לי העיר הזאת מיום בנותי אותה: