תלמוד על אסתר ב:6

רִבִּי חִייָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אָדָא דְּיָפוֹ בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. צָרִיךְ לְאוֹמְרָן בִּנְפִיחָה אַחַת וְעֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן עִמָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּירִבִּי בּוּן. צָרִיךְ שְׁיְּהֵא אִישׁ בְּרֹאשׁ דַּפָּא וְאֶת בְּסוֹפָהּ. שְׁכֵּן הוּא (סְלִיק) [שְׁנִיץ] וּנְחַת כְּהָדֵין קֶונְטְרָה. רַב אָמַר. צָרִיךְ לֵאמֹר. אָרוּר הָמָן אֲרוּרִים בָּנָיו. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. צָרִיךְ לוֹמַר. חַרְבּוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב. רִבִּי בֶרֶכְיָה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוֹנָתָן כַּד דַּהֶוָה מַטֵּי לְהַהוּא פְסוּקָא אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּר הֲוָה אֲמַר נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁחִיק עֲצָמוֹת. שֶׁכָּל־ נְבוּכַדְנֶצַּר דִּכְתִיב בְּיִרְמְיָה חַי הָיָה. בְּרַם הָכָא מֵת הָיָה.

ר׳ ברכיה רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן כד הוה מטי ר' (יוחנן) [יונתן] להדין פסוקא (אסתר ב) אשר הגלה נבוכדנצר הוה אמר נבוכדנצר רשיעא שחיט שמוי למזגא לטבא טבתי׳ ולביש בישתיה שנא׳ (משלי י) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב: