פירוש על במדבר 1:46

ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף וגו': הסך הזה מסכים בצמצום עם הסך היוצא מכסף פקודי העדה בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן (שמות ל"ח כ"ו ועיין שם בנתה"ש שהאריך), והנה אי אפשר לומר שני המנינים מנין אחד הם, כי כאן לא נמנו הלוים, ושם אין שום טעם לומר שלא נמנו, כי עדיין לא נבחרו ולא נבדלו ולא נזכרו הלוים כלל בכל התורה, ועוד כי המנין הזה היא למשפחותם לבית אבותם, לדעת מזה כמה בכל שבט, לעשות הדגלים ושם לא היה הדבר כן, רק נתן איש איש בקע כסף ונמנו השקלים בלא השקפה לפרטי כל שבט ושבט, כי זה היה המבוקש במנין השני הזה. אם כן ששני מנינים הם, ובראשון נמנה שבט לוי ובשני לא נמנה, איך הסכימו שני הסכים האלה זה עם זה? אומר אני כי כשם שלא נמנו הלוים במנין השני הזה מפני שנבחרו לשירות המשכן תחת כל בכור בבני ישראל, כן במנין הראשון לא נמנו הבכורות כי עדיין היו נגשים אל ה' לשרת בקדש. והנה מספר הבכורות היה קרוב למספר הלוים ויותר עליהם רע"ג (למטה ג' מ"ו), ובכן איננו רחוק שקרה מקרה שהמתים בין מנין למנין היו ג"כ רע"ג, והנה נשאר המנין השני שוה לראשון, כי המנין הראשון היה העם בזולת הבכורות, והמנין השני היה העם בזולת הלוים וזולת המתים. ומספר הלוים עם המתים הוא (לפי ההנחה) שוה למספר הבכורות. וכל זה בשטת רש"י ומדבר רבה (עיין נתה,ש שם) שלמנין שנות בני אדם מונין מתשרי, ובכן לא נוספו במנין שני הנערים אשר השלימו שנת עשרים, אבל לשטת רמב"ן שלמנין שנות בני אדם איש איש ראש השנה שלו ביום הולדו, ואם כן בהכרח הרבה נוספו במנין השני, שלא היו בני עשרים במנין הראשון, יש לומר שאע"פ שהבכורות כשנמנו מבן חדש ומעלה היו יתרים על הלוים, מ"מ בהמנותם מבן עשרים היה מפרם פחות מהם, כמו שהיה הענין במשפחות הלוים, שכשנמנו מבן חדש היו בני גרשון 7500 ובני קהת 8600 ובני מררי 6200, בני מררי פחות מכלם, וכשנמנו מבן שלשים עד חמשים שנה היו בני גרשון 2630 ובני קהת 2750 ובני מררי 3200, בני מררי מרובים מכלם; אף כאן אולי הבכורות שהיו מרובים מן הלוים מבן חדש, היו פחות מהם מבן עשרים, וכשנכנסו במנין שני במקום הלוים, יצא שכר המשלימים שנת עשרים בהפסד מה שהיו הבכורות פחות מן הלוים ובהפסד המתים בין ספירה לספירה, ונשאר המספר כשהיה, בלא תוספת ובלא מגרעת, כזה:

ויהיו כל הפקודים. כתב הרמב"ן אע"פ שידעו מספר כל שבט ושבט חזר מספר מפקד כל העם כי כן דרך המלכים במנותן את העם ולא ידעתי טעם למה צוה הקב"ה למנותם ב"פ בשלמא לייחסם לשבטיהם בעבור הדגלים אבל ידיעת המספר לא ידעתי למה ואולי להודיעם חסדו עליהם כי בשבעים נפש ירדו מצרימה ועכשיו הם כחול הים. אי נמי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי כמו שאמר נוסעים אנחנו אל המקום והיה משה והנשיאים צריכין לידע מספר אנשי המלחמה ומספר כל שבט ומה יפקוד עליו במערכי המלחמה כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף כל אחד אלף וזה טעם כל יוצא צבא בישראל כי המנין מפני צבא המלחמה. ועוד שיחלק להם הארץ למספרם כי לולא דברי המרגלים היו נכונים שם מיד:

ויהיו כל הפקודים וגו׳. עתה מודיע סך הכולל. שזה הסך הי׳ נדרש להיות תמיד במדבר כמש״כ לעיל: