פירוש על במדבר 1:52

ואישׁ על דגלו. כְּמוֹ שֶׁהַדְּגָלִים סְדוּרִים בְּסֵפֶר זֶה – שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים לְכָל דֶּגֶל:

על דגלו לצבאותם: דגל אין תחלת הוראתו לא נס ולא מפה, כי ה טעם אות, איש על דגלו באותות, אבל הוא כתרגום אנקלוס וכל הקדמונים חברה מסודרת) (טקס מלא יונית taxis סדר וחברה). והדגל נבדל מן המחנה להיות אנשיו קבועים ומסודרים תחתיו, והמחנה אפשר שיהיה עראי, שיתחברו אנשיו כאשר ידמן. הלא תראה בכל הפרשה דגל נאמר על בני אדם, לא על נס ומפה: והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, וכן כולם. אבל לאחר זמן הושאלה המלה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס, ומזה ודגלו עלי אהבה, נס שלו שאני נושאת עלי כתוב בו אהבה: וזה אמנם דרך משל. וכן דגול מרבבה, הוא נבדל מרבוא בני אדם ביפיו כאילו בידו דגל ונס שהכל מכירים אותו מרחוק; ובשם אלהינו נדגול, נכתוב על דגלנו שם אלהינו, ולפיכך נרננה בישועתך מופסק בעולה ויורד, כי טעמו אני ידעתי כי בלא ספק נרנן בישועתך ונצחונך כי כשנשא דגלינו ועליהם שם ה' רשום, אז ימלא ה' כל משאלותיך. איומה כנדגלות טעמו כחיילות הנוסעים בסדר הגון, איש על דגלו.

וטעם וחנו בני ישראל. כשיחנו בני ישראל: