פירוש על במדבר 11:18

וכי תבואו מלחמה בארצכם י"ל הול"ל וכי תבא ולא תבואו דקאי עליהם ועוד הול"ל וכי תעשו מלחמה או כי תהיה מלחמה ועוד הול"ל וכי תבואו למלחמה כי המלחמה היא פעולה ונ"ל בס"ד דמצינו שבירך יצחק אע"ה את עשו ועל חרבך תחיה ומצינו שאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו וקבלו רז"ל שאמר הכי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו וקשא והלא ברכת עשו בחרב ולמה נקיט ידים הול"ל חרב ופרשתי בס"ד טעם נכון דחרב לבדו בלא יד לא יעשה החרב פעולה שלו וכמ"ש רז"ל במדרש משל אחד על זה והובא המשל שלהם בספר אחד בלשון מליצה והוא עגלה אחת מלאה קרדומות לטושות יצאה ועברה מבית החרש דרך היער וכל זקני עצי היער עמדו מרעידים ויאמר איש אל אחיו בא הקץ בא הקץ עלינו כי מי יתייצב עם חרשי משחית אלה אם יקומו להכרית שם ושארית ואך אלה אחת זקנה לא אבדה נצחה ותאמר אל זקני היער אל תערוצו כי כל הימים אשר לא יבגד בנו אחד מאחינו לתת בית יד לקרדומות האלה יפלא מאת הברזל עשות לנו דבר ע"כ וכן הנמשל עשו ברכתו ושליטתו בחרב דוקא אך לחרב צריך בית יד לתפוס בו החרב וגם צריך שיהיה לגוף האדם ג"כ יד שיתפוס בה הרי צריך לפעולת החרב שתי ידים שהוא יד לאדם ויד לחרב וברכת עשו נתפרש בה החרב דוקא והיא חסרה ידים והיינו דתלה תשלומין שלה שהוא הידים של גוף האדם וגוף החרב בקולו של יעקב ולז"א כשהקול קול יעקב שתי קולות בתורה שבכתב ותורה שבע"פ אז אין הידים ידי עשו שיהיה חסר שתי ידים אחת של גוף ההורג וא' של גוף החרב וכיון דחסרו שתי ידים תתבטל פעולת החרב ולז"א בתפלת מוסף מפני היד שנשתלחה במקדשך כי היד נעשית מכח עונות ישראל שביטלו מעסק התורה ובזה נתנו לאויב יד בגופו ויד בחרבו ונמצא החרבן יתייחס ליד ולא לחרב ואם יעסקו בתורה לא יהיה ידים לאויב ובמה יעשה המלחמה והוא הדבר אשר דברה האלה הזקנה לעצי היער כל הימים אשר לא יבגד בנו אחד מאחינו לתת בית יד לקרדומות אלו יפלא מאת הברזל עשות לנו דבר ונמצא אם יבא האויב להלחם בישראל בחרב שבידו נחשב כאלו ישראל עצמם הביאו את המלחה של האויב בארצם שהם נתנו ידים לגופו ולחרבו להלחם בם ולז"א וכי תבואו מלחמה בארצכם אתם המביאים את המלחמה ולז"א וקוי ה' יחליפו כח ב"פ יד עולה כח יעבירו ב' יד מגוף האויב ומגוף החרב:

התקדשו. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו י"ב) "וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (ספרי):

התקדשו למחר וגו'. טעם שלא נתן עד מחר לפי דבריהם ז''ל (ספרי כאן) שדרשו בתיבת התקדשו וזה לשונם הזמינו עצמכם לפורענות עד כאן. לזה לא רצה ה' לתת להם תכף ומיד עד שהודיעם כי פורענות הוא נותן להם בנתינת הבשר והתרה בהם והאריך להם זמן ואמר עד למחר ובזה יהיה להם הלילה לחשבון הנפש אולי ישובו בתשובה וינחם ה' על הרעה כי לא יחפוץ ה' להשחית עמו: