פירוש על במדבר 11:24

ויצא משה וידבר וגו'. הקדים הדברים אל העם ואחר כך אסף הזקנים אשר לא כן מצינו בסדר דברי ה' אליו שהקדים אסיפת זקנים ואחר כך ואל העם תאמר, לצד שדן בדעתו כי דעת עליון היא להקדים מאמרו לישראל, שאם היתה כונתו להקדים האסיפה לא היה לו לצוות לו מאמר העם, אלא הרי זה מגיד שיקדים מאמר לעם ואחר כך יאסוף הזקנים לאהל ויעשה כל האמור בענין:

ויאסוף ע' איש וגו'. ידמה ממה שראינו מספורי התורה שלא הטילה קנאה בין השבטים שעלו ששה לכל שבט ועלה חשבון ע"ב זקנים כדי שלא תהיה שם קנאה ולזה חוייב שיפילו הגורל מי הם השנים שנשאר מזה המניין ולזה היו הכתובים ע"ב ונשתיירו מהם ב' והם אלדד ומדד כן אמר בספרי ולפי הפשט נראה שאלדד ודד היו מהשבעי' זקנים ונשארו במחנה על צד הענוה שהיו בורחים מן השררה:

ואמר ויאסוף שבעים איש מזקני העם להודיע מעלת משה על שאר האנשים. כי כל שאר האנשים אינם רוצים שתהיה שררה לשום אדם זולתם. ולא די זה אלא שהם מקנאים כשרואים שררה לאחרים. וכ"ש אם נראה להם שאותו אדם היה שוה לו ועכשיו יש לו שררה עליו. וזהו קנאת איש מרעהו. ולכן אינם רוצים שתהיה שררה ומעלה לשום אדם. אלא שידעו כי להם לבדם נתנה הארץ. ולהם היכולת להמית ולהחיות לזון ולפרנס ולהסיר המזונות מהם. ואינם רואים כי זה האומנות הוא של הקב"ה שהוא אחד ומיוחד ואין שני לו ולו היכולת. והוא אדון בלי קנאה ומדון ואין דרכו כדרך בשר ודם. כי כשאין בעיר אלא אומן א' עושה מה שרוצה מקדים ומאחר. לפי שאין אחר שימחה בידו. אבל הקב"ה אינו כן כי אע"פ שאין אחר שימחה בידו. עושה כל הדברים כסדרן ובזמנם בלי תוספת ומגרעת. וזהו עיני כל אליך ישברו. לפי שאתה אחד ואין מי שימחה בידך. ועכ"ז אתה נותן להם את אכלם בעתו בלי איחור ועיכוב. ולא תאמר כי מפני שהם רבים אולי מהם יהיו רעבים ומהם יהיו שבעים. לזה אמר אינו כן כי פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. כי בפתיחת היד לבד השם משביע לכל אחד ואחד כפי רצונו. כי יש מסתפק במעט ויש שאינו מסתפק במעט והכל משלים השם ביכלתו. אבל בני אדם כשרואין עצמם יחידים באומנותן. מיד בועטים ואין רוצים שיהיה שני להם ומקנאין באחרים. ומרע"ה היה מוכתר בזה מכל האדם. והוא עצמו שאל שיהיה לו מסייע. והוא עצמו הלך לאסוף הזקנים בלי קנאה. וזהו ויאסוף שבעים איש. ואחר האסיפה העמיד אותם סביבות האהל. בענין שיהיו מוכנים לקבל הנבואה: