פירוש על במדבר 15:29

ובזמן שהיו ישראל שרוין על אדמתם היו מקדשין את החדש עפ״י ראיית העדים, וכשגלו אין בית דין קבוע לחקור ולדרוש, וכדי שלא יהו ישראל עושין ב' ימים טובים בשינוי זה מזה, האב היום, והבן מחר, ואחיו למחרת, עמדו ישראל על תקנות סוד העיבור שהיו מחשבין מאדם ועד נח, ונח מסרו לשם, ושם ליעקב אבינו, ויעקב אבינו לקהת, וקהת לעמרם, ועד היום הזה הוא מסור לחכמי ישראל לקדש בו חדשים, ואע״פ שמצוה לקדש על הראייה אינו חובה לומר שאם לא נתקדש על הראייה אינו מקודש, תדע לך אם היה זמן מעונן ולא נראית הלבנה עשרה ימים, תאמר שלא נקדש חדשים, לכך נאמר שני פעמים בפסוק לכם לכם, לכם לראייה לקדש, ואם לא, לכם סוד העיבור. ואם תאמר היאך מתאחר בראייתו אחר הקידוש, (סו) הוא שאמרו רז״ל עשה ירח למועדים, מועדים הרבה יש לו, פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה, ולכך ראוי לסמוך על סוד העיבור ולא לעשות ישראל אגודות אגודות להיות זה מחלל שמירת יום קודש של זה, ולאכול ביום עינוי של זה, מזה יתבונן כל בני בינה, שאם תהיה שנה גשומה, ותתכסה הלבנה עשרה ראשי חדשים, אם יבואו לעשותן כולן שלימין כמשפט נח בתיבה ואח״כ תראה הלבנה תהיה בשליש הרקיע ולזה יהי׳ לו ראש חודש, ללמדך כי אין זה דרך הדעת לחשב החדשים משלשים יום כולן, ומי שעושין אותו ברשע, אין חסים על כבוד קונם, ועליהם אמר ישעיה הנביא רועים רבים שחתו כרמי (ירמיה יב י), רועיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה (שם נ ו), וילכו במועצות בשרירות לבם (שם ז כד), וכיון שאמר הכתוב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה (ויקרא כג כט), לכל ישראל צוה המצוה הזאת להיות צומים ומתענים ביום אחד בשוה, ולא זה היום וזה למחר, וכבר ישראל נפוצים בארצות שאין הלבנה נראית כדרך שהיתה נראית בארץ ישראל, והתורה אמרה תורה אחת יהיה לכם (במדבר טו כט), לא חילוק דתות, ובזכות ראש וראשון יגאלנו צורנו, מראש וראשון, ראש זו גלות בבל, וראשון זה עשו, דכתיב ויצא הראשון (בראשית ו כה), ונודה לצורנו שהוא ראש לכל ראשון.

תורה אחת וגו׳. הוקשה כל התורה לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים עד דעביד מעשה בגופיה, אף כל התורה עד דעביד מעשה בגופיה ^עזר"ל מה עבודת כוכבים אין חייבין עלי' עד שיעשה מעשה בגופו כדכתיב לעושה בשגגה, אף כל התורה כן. ודרשה זו הובאה בגמרא כאן לענין מ"ש רמי בר חמא דהמחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה, ופריך רבא על זה מדהוקשו כל עבירות שבתורה לענין קרבן לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים אין חייבין עלי' עד שיעשה מעשה בגופו אף כל עבירות אין חייבין בשוגג קרבן עד שיעשה מעשה, ובמחמר ליכא מעשה, וכל זה נסמך על המבואר לעיל פסוק כ"ב דהפסוקים אלו איירי בעון עבודת כוכבים.
וכן הוקשה כל התורה לעבודת כוכבים לענין מזיד, דכמו שאין חייבין בעבודת כוכבים סקילה עד שיעשה מעשה בגופו כך בכל המצות, וכגון אם האכיל לאחרים חלב ודם אינו חייב כרת, כיון דאין באיסור זה מעשה בגופו, ועל יסוד זה דרשו בתו"כ פ' צו ונכרתה הנפש האוכלת – האוכלת ולא המאכלת, עיי"ש לפנינו. .
(שבת קנ"ג ב׳)

האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם וגו׳.
ספרי שם: למה נאמר, לפי שהוא אומר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שומע אני אף הנשים במשמע, ת״ל: בבני ישראל, זה בנה אב, כל מקום שנאמר אזרח בזכרים הכתוב מדבר.
ר״ל כמו דאמר בירושלמי פ״ז דפסחים ׳ונסלח׳ להוציא כו׳ ור״ל גבי יחיד שעשה בהוראת ב״ד.