פירוש על במדבר 16:20

וידבר ה' אל משה לאמר הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע ויפלו על פניהם ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה כו' ויש לדקדק מה זה הלשון הרומו הול"ל לשון הבדלו כאמור למעלה בפסוק ותו קשה מה ויפלו על פניהם מה היה כוונתם בנפילה ונראה לי כי ידוע לכל בני ישראל שהצדיק מגין על הדור ואפרש קצת להבין הדבר האיך הוא מגין הענין הוא כך שהצדיק בכל דבר מצוה ובכל עסק של מצוה הן בתורה ובתפילה היא מקשר עצמו עם כל ישראל כדתקנו הקדמונים לומר בכל דבר לשם יחוד כו' בשם כל ישראל והרבה עמל ויגיע ועבדות גדול יש להצדיק לקשר עמהם הגם שנמצאים בעו"הר ביניהם כמה וכמה בעלי מדות רעות ובעלי עבירות עד שכמעט ממשיכים איתו למטה חלילה וחלילה אעפי"כ לא זז אותן מחבבן עד שנמשך למטה ממדריגתו הקדושה ומקשר עצמי עמהם כדי שעי"כ יוכל להעלות את תפילתם ותורתם ומצותם שיהיה עולה למעלה למעלה להיות כתר ונזר ועטרה כביכול על ראשו של ממ"ה הקב"ה ועי"כ נמשך עליהם מלמעלה כל השפעות טובות ורחמים וחסדים טובים פשוטים ומגולים ואם הצדיקי הדור לא היו מקשרים עצמם עם כל ישראל אז לא היתה תקוה חלילה ללא טובים שבהם שבישראל כי תורתם ומצותם בעצמם אינם יכולים לעלות למעלה מפני הקטרוג ובפרט שהוא בלא דו"ר דלא פירחת לעילא כידוע מזו"הק וממילא היה נפסק חלילה החיות וההשפעות מלמעלה להיות יורד ומשתלשל עליהם והיו ספו תמו ונכרתם חלילה וחס וע"י הצדיקי הדור שמקשרים עצמם עמהם הם מגינים עליהם כנ"ל ונחזור לענינינו ומשם בארה ביאור הפסוק כי וילונו כל עדת בני ישראל כו' על משה ועל אהרן לאמר אתם המיתם את עם ה' ויהיה בהקהל העדה על משה ואהרן וכו' והנה ממילא מובן איך שחטאו חטא שאין למעלה ממנו כי הצדיק הדור ובפרט משה רבינו ע"ה רועה נאמן שמסר משה עצמו על ישראל ומגין עליהם כו' שמקשר עצמו עמהם והוא יגיעה ועמל גדול כו' והם הקהלו עצמם על משה ואהרן לאמר אתם המיתם עם ה' ע"כ וידבר ה' אל משה לאמר הרמו מתוך העדה פירש שתרימו עצמיכם למעלה מהם ולא תקשרו עצמכם עמהם ועי"כ ואכלה אותם כרגע שיהי' נפסק מהם חיותם מאחר שלא יתקשרו עצמם עמהם כו' מדה כנגד מדה כי כן מדותיו של הקב"ה מכ"מ והנה משה רבינו ואהרן בשמעם דבר זה הבינו מדברי השי"ת שהדבר תלוי' בהם ושהוא פותח להם פתח שידעו שעיקר תלוי בהם כמש"ה ועתה הניחה לי ודרשו ז"ל שפתח לו פתח ע"כ תיכף ומיד אדרבא קשרו עצמם עמהם וירדו יותר למטה וזהו ויפלו על פניהם פירש כששמעו משה רבינו ואהרן כה"ג לא רצו לרומם עצמם מהם אדרבא קשרו עצמם עמהם יותר כידוע מסוד נפילת אפים והיא לקשר עצמו אפילו עם נשמות הרשעים שבגיהנם כדי להעלותם וזהו ויפלו על פניהם בסוד נפילת אפים ואח"כ ויאמר אל אהרן קח את המחתה עם הקטורת ג"כ להגין עליהם עוד ביותר.

הבדלו מתוך העדה הזאת. הקשה הרמב"ן אם ישראל לא חטאו בדבר קרח למה היה הקצף עליהם לאמר אכלה אותם כרגע ואם גם הם חטאו היאך אמר משה האיש אחד יחטא. וכתב ר"ח מתוך העדה עדת קרח בלבד ולא עדת ישראל ואמר אל אלקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא מיד הודיע הקב"ה כי לכל בני ישראל לא בקש לכלות אלא עדת קרח בלבד לפיכך פירש לו זה שאמרתי הבדלו העלו מסביבי למשכן קרח דתן ואבירם הוא שאמרתי לך והזכיר להם העלו מסביב אולי כשיראו קרח ועדתו ישובו ע"כ. וכתב הרמב"ן ואין דבריו נכונים כי לא הי' (ישראל) בתוכם ואהרן הי' עם עדת מקריבי הקטרת ועוד הבדלו לא קאי אלא על משה ואהרן לבד כמו הרומו וכן ואכלה אותם כרגע רמז למגיפה שתכלה עם רב ועצום כרגע ועוד חלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה. אבל הטעם כי מתחלה הי' לב העם אחרי משה ואהרן וכאשר לקחו (קרח ועדתו) המחתות ועמדו לפני אהל מועד והקהיל עליהם כל העדה ואמר להם כי בכבודם הוא מתקנא וייטב הדבר ונקהלו שם אולי תשוב העבודה לבכוריהם וזה טעם ויקהל עליהם קרח את כל העדה והנה נתחייבו כלייה שמהרהרים אחרי רבם ומוותרים על נבואתו של נביאם בלבם וחייבים מיתה בידי שמים ומשה ואהרן למדו עליהם זכות שלא חטא במעשה אלא קרח והוא הגורם ומפתה אותם וראוי שימות הוא וזה דרך מבקשי רחמים להקל החטא מעל העם ולתת אותו על היחיד הגורם שהוא חייב על כל פנים: