פירוש על במדבר 16:21

הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אות' כרגע: יש להעיר בזה שכאן נאמר הבדלו ולהלן נאמר הרומו מתוך העדה: וי"ל לפענ"ד כי זה גלוי שכל העולם כולו עומד על עמוד אחד וצדיק שמו כמובא לעיל ומהו בחי' צדיק כי הוא מקשר ומייחד כל העולמות לקב"ה וב"ש וממשיך לכולם חיות אלוהות וזהו שתרגום אונקלוס דאחיד בשמיא ובארעא היינו שעושה אחדות בין השמים שמים לה' ובין הארץ אשר נתן לבני האדם לעובדה ולשומרה וע"י הצדיק נעשה התקשרות ואחדות גמור ביניהם וזהו דאחיד בשמיא ובארעא ובזה יש לבאר ענין רבה בב"ח שאמר לדידי חזי לי היכא דנשקי ארעא ורקיעא בהדדי היינו כנ"ל ע"י הצדיק יש להם נשיקה וקירוב ואחדות ביניהם וכבר נתבאר זה לעיל בדרוש ארוך והני מילי כשהעולם הם מקושרים לצדיק אז הוא יכול לקשר כל העולם לקב"ה ואם לאו לאו ויש ראיה לזה מן הפסוק מפני הרעה נאסף הצדיק והלא הצדיק הוא במדריגה יותר גדולה במיתתו מן בחייו כדאיתא גדולים צדיקי' במיתתם יותר מבחייהם וזהו נאסף לשון הוספה אך האמת הוא לצדיק יש הוספה ותוספת רוח במותו רק להעולם היא רעה ח"ו שאין להם התקשרות בגשמיות עמו וזה גלוי כי מחלוקת קרח היה על אהרן בשביל הכהונה כי הוא היה מבקש להיות כה"ג ושבטו כהנים ורצה להכחיש מעשה בראשית כי אהרן היה מצד החסד ולו נאה להיות כה"ג שהוא מסטרא דחסד אבל הוא היה מצד הגבורה ומדתו היה להיות בחי' לוי נתונים לבני אהרן היינו שיכנעו לפניו למען יכללו הגבורות בחסדים והוא רצה להפך המדריגות וזהו שאיתא בזוה"ק ויבדל בין האור ובין החושך בין קרח ובין אהרן וזה היה ע"י יום שלישי שהוא בחי' משה ע"ש בזו"הק באריכות וזהו כל מחלוקת שאינה לש"ש כגון מחלוקת קרח ועדתו היינו שביקש לסתור כהונת אהרן שהוא החסד ונבואת מרע"ה שהיא המכריע וכולל אש ומים שהוא בחי' שמים כנ"ל ומחלוקותו היה לסתור זה וזהו שלא לשם שמים והבן: וזה י"ל הטעם שאמר כאן הבדלו לשון הבדלה כמו ויבדל האמור במעשה בראשית פי' כשיבדיל את החסד והת"ת הכופים את הגבורות אזי להבות אש הנבורות ח"ו יכלה את כולם כי אין איש חסיד ואין איש צדיק מפואר וכשראה משה ואהרן זה ויפלו על פניהם כמו ענין נפילת אפיים: ויאמרו וכו' האיש אחד יחטא היינו כשהאיש הזה רוצה לחסור ולסלק אחד היינו אחדות המתאחד בין חסד וגבורה וממילא יסולק דאחיד בשמיא וארעא וחלילה אז יהיה קצף על כל העדה מתגבורת הדינים לכן אמר הקב"ה לאהרן ולמשה שלא רצו להבדל מתוך העדה אדרבא קרבו עצמיכם למדריגתם התחתונה וכן עשו והתקרבו עצמן עם העולם כולו ונעשה יחוד מתתא לעילא ע"י משה ואהרן ונמתקו הגבורות הקשים על ידיהם והקליפות כולם נפלו שהם מצד הדין אבל להלן היה מחלוקת ותלונות כל ישראל עליהם אתם המיתם את עם ה' לכן אמר הרומו למדריגתכם הגדולה כמו הוספה הנ"ל שלא יהיה התקשרות להעדה עמהם כמו רומה על השמים אלהים שהוא לשון הסתלקות לעילא ואז ואכלה אותם וכו' ח"ו לכן נפלו שם ג"כ על פניהם בסוד נפילת אפיים כנ"ל להוריד עצמם למדריגות התחתונות להעלותן ומחמת חלישת כוחי לא יכולתי להאריך ולפרש וה' יאיר עיני בתורתו תורת אמת:

הבדלו מתוך העדה הזאת וגומר ויפלו על פניהם וגומר. יש לשאול מדוע הקדוש ברוך הוא רוצה להמית את ישראל כולן בעון קרח וסיעתו ואם היה פשע כל ישראל בדבר כמו שנראה ממה שכתוב ויקהל עליהם קרח את כל העדה מה היתה תשובת משה ואהרן לשם יתברך האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף אבל יש לו סוד והיודע בסתרי הקבלה ידע הענין הזה ורבותינו זכרונם לברכה גלו אותו באמרם כיון שמדת הדין חלתה בעולם אינה מבחנת בין צדיק לרשע וטעם הענין אבאר לך בענין פעור ועגלה ערופה מה שיהיה די בגזירת השם. ויתכן שמלת תקצוף היא לנקבה נסתרת וכבר העירותיך על זה. ובפסוק ויפלו על פניהם נרמז סוד גדול בנפילת אפים כי לעולם צריך לכוין בתחינה וטוב לעשותה אחר התפלה בסוד סומך גאולה לתפלה לחבר את האהל להיות אחד מפני שהרמז לשכינה על כן אסור לעשות נפילת אפים בלילה שלא להפרידה מן הבנין כטעם אין אומרים בתפלת ערבית תהלה לדוד ובלילי האשמורת טוב להאריך בתפילות ובתחנונים עד נכון היום ואז יפול על פניו ויאמר אליך י"י נפשי אשא (תהלים כה א). ובעבור כי ראיתי מנהגות חלוקות בנפילת אפים שיש מי שמטה על שמאלו מטעם כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד כג) ויש מי שמטה על ימינו בסוד אשה משתוקקת לבעלה ופונה אליו בהיות המטה צפון ודרום ושמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שה"ש ב ו'). אחוה דעי אף אני כי הדעת האחרון הוא עיקר כי צריך לפנות לצד צפון ולא לפנות אליה עורף והבן זה ומכאן תבין סוד שאמרו רבותינו ז"ל אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון וכו' וטעם שלא להטריח בדבר שאינו נענה ואני אעירך עליו בפסוק שמע ישראל בגזירת האל:

הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע. י"ל תיבת כרגע לכאורה יתר ומה בא להשמיענו בזה. ויובן בס"ד בהקדים מ"ש הרב מהרי"מ ז"ל משם הגאון רבינו יהונתן ז"ל בספרו קשת יהונתן על מ"ש בגמדא דתענית דף כ"א בסורא הוה דברתא בשביבותיה דרב לא הוה דברתא סבר מניה משום זכותא דרב אתחזי להו בחלמא רב נפישי ליה זכותיה טובא אלא משום ההוא גברא דשייל מרא וחצינא וכו' והקשו המפרשים ז"ל מה יבצר או מה יגרע כח רב ע"ה אם תחשוב ונאמר כי הצלתם היתה בזכותו ומה גם כ"ש הוא כי בכלל מאתים מנה והשיב בזה הגאון רבינו יהונתן ז"ל ואמר כי הצלת הרשעים בזכות הצדיקים איננו אך מדאגה כי כשיתן הוא ית' המשחית לבא לנגוף ברשעים יפגע גם בצדיק עמהם להיותו בלתי מבחין בין טוב לרע אשר על כן באם הצדיק הוא שלם בצדקתו והוא תמים עם אלהים אשר גם אם יפול מצדו המין רשעים רבים לא יאונה אליו כל רע כי רב חילו לבלתי תת המשחית לפגוע בו אז לא ינצלו הרשעים עבורו ומעתה לפי מה שחשבו כי משום זכותיה דרב לא היה הדבר בשביבותיה הנה בזאת הקטינו צדקת רב ע"ה על כן אתחזי להו בחלמא רב נפיש זכותיה טובא כלומר הוא היה יכול להנצל גם אם היה הדבר בשביבותיה אלא משום ההוא דשייל מרא וחצינא עכ"ד ודפח"ח ע"ש: