פירוש על במדבר 17:7

בהקהל העדה. כל קהלה ואחריה על היא למריבה:

והנה כסהו הענן. הבינו שיש דבר ה׳ מחדש. וגם באשר נתראה כבוד ה׳ החשו מלהתלונן:

ויהי בהקהל וגו' עד הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם וגו'. כי נודע אשר חס הקב"ה על כבוד הצדיק יותר מכבודו כביכול ברוך הוא ואינו ממתין על רגע כמאמר חז"ל (תנחומא תולדות י"ב) בירבעם שהקטיר לעכו"ם ולא הוביש ידו וכשפגע בעדו הנביא תיכף ותיבש ידו ולא יכול להשיבה אליו. ועל כן כשנקהלו על משה ואהרן ואמרו להם בזיון בזה שהם המיתו עם ה'. תיכף אמר להם הרומו וגו' ואכלה אותם וגו' פירוש הפרישו עצמיכם בלבבכם מהם. כי הם התפרדו והתפרשו עצמם מכם בקהלם עליכם למריבה זו, והם חייבים אלי ממקום אחר מכמה פעמים שנתחייבו למקום. ואך כל עוד שהיו ביחוד עמכם, הם בכם ואתם בהם, את פניכם נשאתי שלא אפגע בהם. והן עתה כאשר נתפרדו מאתכם, הרומו גם אתם את לבבכם מהם ולא ישאר מהם שריד ופליט. ועל זה אמר הכתוב (תהלים ל"ד, כ"ב) ושונאי צדיק יאשמו. כי אם אדם מקושר בהצדיק אף אם נתחייב למקום ברוך הוא, הקב"ה נושא פניו בשביל ידידו הצדיק שמקושר עמו. אבל כשנעשה שונא להצדיק, לא יאבה ה' סלוח לו ויכשל ויאשם. ותיכף ויפלו על פניהם בתפילה, עליהם. (כי כל נפילת אפים, על תפילה הוא). ואך בהיות כי כבר יצא הקצף על פגעם בעבדי ה' ולא היה עת להאריך בתפילה וכמאמר חז"ל (שמות רבה כ"א, ח') בפסוק (שמות י"ד, ט"ו) מה תצעק אלי שאמר לו הקב"ה בני נתונים בצרה ואתה מאריך בתפילה וכו'. ועל כן תיכף,