פירוש על במדבר 19:16

או יאמר ע"ד הנ"ל אך אין מדרש בלא חידוש ע"ד ה' איש מלחמה ה' שמו ופירש"י במה הוא נלחם בשמו הוא נלחם ויש להבין זה ע"פ דאיתא בתיקונים כי דהמע"ה לחם את גלית הפלשתי בסוד ק"ש ולקח ה' חלקי אבנים היינו ה' תיבות שמע ישראל ה' אלהינו ה' ושוי אותם בקירטא חדא היינו אחד ועשה יחוד קוב"ה ושכינתי' ובזה הרג את הפלשתי ע"כ ע"ש והוא אפשר כדאיתא שמשה הרג את המצרי ג"כ ברזא דיחודא דק"ש כמ"ש ויפן כה וכה הם כ"ה אתוון של פסוק שמע ישראל ע"ש וזהו וירא כי אין איש כדאיתא שצריך בשעה זו להפשי' מעליו כל הלבושין של מין אנושי וע"י היחוד נעשה ה' אחד ושמו אחד וזהו ה' איש מלחמה במה הוא נלחם ה' שמו היינו בשמו הוא נלחם ר"ל כשנעשה ה' אחד ושמו אחד ע"י היחוד אז הוא לוחם בשונאיו וידוע ספר גימ' שם וזה י"ל הרמז בפסוק אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר בשם דייקא כנ"ל ושם גימ' ספר ויבואר זה לקמן וזהו הרמז במגילה ובבואה לפני המל' אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה וכו' והוא משולל הבנה עיין פי' רש"י ולפי דרכינו ניחא כי ספר גימ' שם והוא שאמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים לאבדם כמו שהיה אצל גלית הפלשתי שבשמו של הקב"ה היה לוחם דהמע"ה עמו וכן ג"כ כאן שבזה נלחם עם המן ונהפך מחשבתו הרעה לטוב' עלינו ויש להבין זה כי ידוע מי שעוסק בתורה לשמה מוחלין לו כל עוונותיו ותורה לשמה היינו לשם יחוד שכינתא לקוב"ה וע"י היחוד שעושה בעוסקו בתורה נמחלין לו כל עונותיו וממילא בטלין כל המקטריגים לעילא ומכ"ש לתתא כי המקטריגים דלעילא הם שורש לכל המלחמות שנתעורר על האדם הן ברוחניות הן בגשמיות כאשר שמעתי מפי הכה"ג ערים גדולות ובצורות בשמים פי' ערים לשון שונאים כמו ומלאו פני תבל ערים וכשיכבוש ערים גדולות אשר בשמי' ממילא יכבוש ערים גדולות ובצורות בארץ ג"כ והכל ע"י עסק התורה לשמה וזהו ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר כי שם גימ' ספר והיינו ע"י שנזכיר בתורה שנקרא ספר כמ"ש ספר תולדות אדם מזה נלחם עם אויבינו כנ"ל וכן הוא ג"כ ע"י יחוד ק"ש כי הקורא שחרית וערבות כאלו קיים והגית בו יומם ולילה והיינו כי ק"ש הוא רזא דיחוד אלוהות והוא להאמין שהוא אחד ושמו מחד והוא בחי' אנכי ה' אלהיך שהוא שורש כל התורה כולה ולכן היה המלחמה על ידי יחוד ק"ש שהיא שורש התורה והיחוד קב"ה ושכינתי' כביכול ב"ה וב"ש לכן ויתיצב הפלשתי ארבעים יום ודרשו חז"ל כדי לבטל ק"ש וכו' ע"ש פי' כי זה מגמת כל הקליפות ר"ל לבטל היחוד ודהמע"ה הבין זאת וחיזק א"ע לעשות משם יחוד והיינו ממקום ובחי' שהיה שם אז כמו שאמר אא"ז זללה"ה ובקשתם משם את ה' אלהיכם וכו' משם דייקא פי' ממקום שהוא שם והבן ואיתא בתיקונים כי תורה שלא לשמה ח"ו לא סלקת לעילא וזהו אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם שלא נחשב לכלום וזה י"ל הרמז בפסוק על כן יאמר בספר פי' כשיהיה האמירה בספר והיינו שילמוד התורה לשמה ויהיה נחשב אמירה אז מלחמת ה' פי' עי"ז ילחום ה' עם שונאיו כנ"ל "את והב בסופה היינו ע"ד היחוד שבק"ש הם אותיות ואהבת שראשונים היו כורכין את שמע עם ואהבת והוא שדרשו חז"ל אהבה בסופה וע"ד עסק התורה הנ"ל י"ל ע"פ וימינו תחבקני: והנחלים ארנון פי' כל הנחלים ההולכים אל הים הם מלאים רינון ושמחה מצד סיבת היחוד: ואשד הנחלים פי' נעשה התחברות ויחוד בין הנחלים כי יש נחל מצד הימין ויש נחל מצד השמאל וכולם מתחברין בבחי' היסוד ודי בזה וע"ד היחוד של ק"ש והנחלים ארנון כי אותיות של יחודא דק"ש הם אותיות שמחה כדאיתא בזוה"ק שמע אחד ש"מ א"ח אותיות אשמח כמבואר במ"א ע"פ אנכי אשמח בה' ע"ש והמש"י:

או יובן בס"ד לרמוז בהזאת שלישי ושביעי והוא כי ידוע כי פרה אדומה הוא סוד פ"ר דינים שע"י מיתוקם נעשים פר"ה בתוספת ולכן נקראת פרה אדומה רמז למיתוק הפ"ר דינים שנעשים פר"ה בתוספת ה"א וידוע ששורש הפ"ר דינים הם ה' אותיות מנצ"פך שעולים גי' פ"ר וידוע מ"ש עט"ר אדוני הרב מור אבי זלה"ה זיע"א בספרו הבהיר הנקרא מדרש אליהו הנדפס מחדש בפ' בשלח ע"פ והמן כזרע גד הוא שכתב משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה כי הב' מנצ"פך נקראים מן ומיתוקם ע"י ד' יודין שבהו"יה דע"ב וג' יו"דין שבהוי"ה דס"ג ובזה פי' עט"ר זלה"ה הפ' והמן כזרע גד הוא ע"ש דפח"ח ובזה אתי שפיר טעם ההזאה שהיא שלישי ושביעי לרמוז שמיתוק הפ"ר דינים שהם אותיות מנצ"פך הנז' הוא ע"י שלשה יו"דין שבשם ס"ג וד' יו"דין שבשם ע"ב וכן כאן בתחילה מזין עליו יום השלישי ואח"ך ממתינים עוד ד' ימים ומזין עליו הזיה שניה הרי רמז לשלשה וארבעה ובא רמז המיתוק מתתא לעילא ובזה יובן מ"ש שלמה הע"ה שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים והכוונה שאם אין ממשיך מן השלשה איך יכול להמשיך מן הארבעה שהם למעלה מהם וזהו אם השלשה המה נפלאו פי' נתכסו א"כ ודאי שגם הארבעה לא ידעתים ובזה יובן בס"ד מ"ש אח"ך שם שלשה המה מטיבי צעד וארבעה המה מטיבי לכת שע"י יהיה המיתוק לב"פ מנצ"פך שהם דין ורמוזים הב"פ מנצ"פך בתיבות צער ולכת כי צע"ד ול"כת גי' תק"ס ד"ן והוא רמז לב"פ מנצ"פך שהם גי' תק"ס והם דין שיהיו נמתקים ונתקנים בתיקונא שלים:

או יובן בס"ד לרמוז ד' לשונות הנז"ל והוא כי רצה הפ' בזה לרמוז על ד' זכיות שיש לישראל והוא כי רמז הפרה הוא לרמוז לזכות אברהם אע"ה שנא' בו אני אל שדי פרה ורבה והוא הוא שנתברך בענין הפריה ורביה כי הוא בטבעו לא היה יכול להוליד כי מזלו יורה עקר והקב"ה שודד לו המערכות וברך אותו בפריה ורביה וזהו פרה לשון פריה ורביה רמז לזכות אברהם אע"ה שנתברך בזה. ומ"ש אדומה הוא רמז לזכות יצחק אע"ה שהאודם רומז לגבורות ודינים ויצחק אבינו ע"ה מדתו גבורה. תמימה רמז לזכות יעקב אע"ה שנא' בו ויעקב איש תם אשר אין בה מום רמז לזכות השבטים שהיו כולם צדיקים שבטי יה וכמ"ש על יעקב אע"ה שהיתה מטתו שלימה וזהו אשר אין בה מום שכולם צדיקי' וקדושים: