פירוש על במדבר 19:17

מים חיים אל כל"י, ר"ת "כהנים "לוים "ישראלים לומר שהתורה הנמשלת למים והיא חיים היא היא עיקר הטהרה לכל חלקי ישראל, מהר"ר אהרן:

ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי. הנך רואה כי בהתערב המים חיים עם העפר מטהרין הטמאין וקודם לכן בעוד האפר לבדו מטמא כל העוסקים בו והנה המים חיים הרומזים למים העליונים מסירין הטומאה מן האפר כי הם עיקר הטהרה שנאמר עולם חסד יבנה (תהלים פט ג). וטעם חיים פירשתי בסוד הטבילה. זהו שנאמר מי יתן טהור מטמא (איוב יד ד). בספר הזוהר [פקודי רל"ז ב'] מי יתן טהור מטמא. <תרגום - "מי יתן טהור מטמא">. רזא דא הכי הוא דא הוא טהור מטמא טהור דנפק מטמא. <סוד זה כך הוא שזו הפרה היא טהור מטמא טהור היוצא מטמא>. דהא בקדמיתא טמא והשתא דאיתעביד ביה דינא ויהיבת ליקידת אשתא בנורא דדליק ואתעביד עפר השתא איהו טהור מטמא טהור דנפק מטמא. <כי מתחילה היתה טמא ועתה שנעשה בה דין וניתנה לשריפת אש באש בוערת ונעשית עפר עתה היא טהור מטמא טהור היוצא מטמא>. ובגין כך כל אינון דאשתדלי בה כלהו מסאבי דהא הכי הוא ודאי. <ומשום זה כל אלו שעסקו בה כולם נטמאים כי כך הוא ודאי>. וכיון דאתעביד אפר כדין עד דיתכנש ויסתלק מתמן מסאב לכולהו. <וכיון שנעשית אפר אז מטרם שתאסף ותעלה משם מטמאה לכולם>. כד"א וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא. <כמו שאמר הכתוב "וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא">. אפר מאי טעמא. <"אפר" מה הטעם>. כד"א ועשותם רשעים כי יהיו אפר. <כמו שנאמר "ועשותם רשעים כי יהיו אפר" (מלאכי ג כא)>. וכיון דאתיהב על האי אפר מים כדין איהו טהור מטמא. <וכיון שניתן על אפר זה מים אז הוא טהור מטמא>. ורזא דמלה מי חטאת מאי חטאת. <וסוד הכתוב "מי חטאת" מהו חטאת>. כמה דאת אמר לפתח חטאת רובץ. <כמו שנאמר "לפתח חטאת רובץ">. ובגין דאיהו חטאת ודאי. <וכיון שהיא חטאת ודאי רובץ>. בקדמיתא כתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה ובגין כך אתיהבא לסגן ולא לכהנא רבא ודא הוא טהור מטמא. <בתחילה כתוב "והוציא אותה אל מחוץ למחנה" משום זה ניתנה עשיתה לסגן ולא לכהן גדול וזו היא טהור מטמא>. בקדמיתא טמא והשתא טהור. <מתחילה טמא ועתה טהור>. וכל סטר רוח מסאבא כיון דחמי דא עריק ולא יתיב בההוא דוכתא. <וכל צד רוח הטומאה כיון שרואה זה הוא בורח ואינו יושב במקום זה>. מי חטאת ודאי מי נדה כולהו מסאבו. <"מי חטאת" ודאי מי נדה הכל טומאה>. ועל דא שלטא רוח קדשא ורוח מסאבא אתכפייא ולא שלטא כלל. <ועל כן שולט רוח הקודש ורוח הטומאה נכנע ואינו שולט כלל>. ודא הוא דינא דרוח מסאבא מחוץ למחנה בגין דאיהו רוח מסאבא. <ודין זה שנעשה ברוח הטומאה הוא מחוץ למחנה משום שהיא רוח הטומאה>. וכתיב והיה מחניך קדוש. <וכתוב "והיה מחניך קדוש">. והנה כשמזה על הטמא בורחת ממנו הטומאה בראות הדין הנעשה בפרה סוררה ורוח טהרה שורה עליו ומטהרתו. וטעם ויקח אזוב וטבל במים כבר פירשתי כי האזוב רמז לשכינה: