פירוש על במדבר 19:18

ולקח אזוב וטבל במים איש טהור. יש לדקדק בלשון הכתוב דלכאורה הוא מהופך דהול"ל ולקח איש טהור אזוב וטבל במים. אולם י"ל שהתורה מרמז בזה להורות דרך הישר איך יתנהג האדם הרוצה לקבל דברי תורה מרבו שצריך להיות שפל בדעתו מאד כמו האזוב הנמוך מכל האילנות ולא ירים לבבו. וזהו ולקח אזוב. כאשר יהי' בעצמו בבחי' אזוב אז וטבל במים הוא התורה של איש טהור הוא הצדיק. ובזה י"ל פי' המשנה משיקין בכלי אבן לטהרו. וכלי שניקב ככונם משקה הוא טהור. ר"ל שיהי' בעצמו ככלי נשבר אזי יכול לכנוס התורה בתוכו. והבן:

או יובן בס"ד מה שרמז ד' פעמים על ישראל והוא כי כנגד ד' בנים דברה תורה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאל ורמז בפרה לשאינו יודע לשאל שאין לו דעת כבהמה. אדומה רמז לרשע שהוא בעל עונות והאדום רמז לעונות ע"ד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. תמימה רמז לתם כמשמעו. אשר אין בה מום רמז לחכם שהוא נקי מכל מום וכמ"ש רז"ל אם ראות ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי עשה תשובה וא"כ כל ימיו הוא נקי ובר ולכן רמז ד' פעמים על ישראל בד' לשונות הנז"ל:

וטבל במים. תניא, ר׳ חלפתא בן שאול אומר, קידש פחות מכדי הזיה בכלי זה ופחות מכדי הזיה בכלי זה לא קידש, מאי טעמא, וטבל במים כתיב ^קר"ל אם נתן מעט אפר בתוך מעט מים בכלי אחד ומעט אפר בתוך מעט מים בכלי אחר. ויתכן דמדייק משום דהמלה במים מיותר, דדי היה לכתוב וטבל איש טהור והוי ידעינן שטובל במים, ולכן בא להורות שבתחלה יהיה בהמים שיעור הזאה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות וגו' כמבואר בקרא. .
(זבחים צ"ג ב׳)