פירוש על במדבר 2:4

וטעם וצבאו ופקודיהם ו כל הפקודים למחנה יהודה וכן כלם הם דברי ה' אל משה נמשך אל וידבר ה' אל משה ואל אהרן (במדבר ב׳:א׳) כי לא מנאו עתה פעם אחרת וכן טעם אלה פקודי בני ישראל (במדבר ב׳:ל״ב) בעבור שאמר (שם) כל פקודי המחנות לצבאותם והזכיר כל זה להודיע שמימי המנין ועד שנתקנו המחנות וחנו כן לדגליהם וכן נסעו לא נפקד מהם איש וזה מעשה נס שיהיו עשרים יום שלא ימות אחד מכל העם הגדול הזה: השנוי בשם אבי הנשיא לבני גד בעבור כי המנהג בלשון הקדש לשנות השמות בטעם שוה כמו זרח (במדבר כ״ו:י״ג) וצוחר (בראשית מו י) מלשון כצמר צחר (יחזקאל כז יח). ונקרא דעואל שידע את האל. רעואל ששם רעיון לבו באל כמו ולי מה יקרו רעיך אל (תהלים קלט יז) בנת לרעי מרחוק (שם פסוק ב) והיו קוראים האיש ההוא בשני שמות ולכך תזכרנו התורה בשניהם:

וצבאו ופקודיהם. וכן כל הפקודים למחנה יהודה וכן בכלם הכל דברי השם אל משה ונמשך למעלה על וידבר י"י אל משה ואל אהרן כי לא מנאם משה עתה פעם אחרת. וכן אלה פקודי בני ישראל גם כן דברי השם והזכיר כל זה להודיע שמימי המנין ועד שנתקנו המחנות וחנו לדגליהם ונסעו שהיה כ' ימים לא נפקד מהם איש וזה היה מעשה נס שלא מת אחד מכל העם הגדול ההוא תוך כ' יום:

ופקודיהם. או ופקודיו. אין הפרש ביניהם: