פירוש על במדבר 20:28

אגדה. שם במבקש ה' על המדרש הזה קח הקריבו למזבח ובאדה"ר ויקחהו ויניחהו בג"ע ח"א אין ויקח אלא עלוי כמ"ש ולקחום עמים רבים וח"א פתוי קחו עמכם דברים תליא אי לשתמש יומא חד בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר אי חשיבות לפי שעה הוה חשיבות או גריעותא שאח"כ יושלך משמים ארץ ובאהרן ח"א עלוי שע"י מיתה זוכה לחיים הנצחיים וח"א פתוי לפי שבעה"ז מקיים חבילות מצות ובמתים חפשי. ובקח העלהו לכהונה ובקח כו' לומר שה' פועל ב' הפכיות וישרים דרכי ה' מי שאסר השעטנז התיר כאן וכיוצא בזה יע"ש הא דבמתים חפשי כיון שמת האדם נעשה חפשי ממצות זה בעמא דארעא אבל ת"ח אין להם מנוחה שנאמר ילכו מחיל אל חיל לומדים בישיבה של מעלה גם אפשר לקיים מ"ע עפ"י הסוד ואורות עליונים רק ל"ת לשמור ממנו אין שם כאמור והנה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא פירושו שכר מצוה מצוה היינו שבמצוה עצמה היא הכתר שלו צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשם כמ"ש רמ"א ז"ל אבל בעוה"ז זה א"א. ומכל מקום שכר גשמי יש בעוה"ז ג"כ אלו דברים שאוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת כו' ויש שאוכל מהקרן. ובתבואת שור בבכור שור ב"ב דף ט' כתב דמ"ע אין עונש בעוה"ז אם עובר אותה מש"ה אין שכר בעוה"ז ג"כ ולפ"ד מל"ת אם בא דבר עבירה לידו וניצול כאילו עשה מצוה יש לו שכר בעוה"ז שהרי עונשו ג"כ בעוה"ז ואמנם מדרבנן יש מכות מרדות למי שביטל מ"ע וצוה שיש לה משך זמן מכין אותו עד שתצא נפשו ולאחר שעבר הזמן לוקה י"ג מכות או ל"ט רק שאין חוקים כשל תורה א"כ עונש בעוה"ז שראוי ג"כ שכר בעוה"ז ואפשר רמז בקהלת י"ב בקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת דברי חכמים כדרבנות מרועה אחד בילקוט בקש לידע מתן שכרן של מצות כלומר אי לעסוק במ"ע לקבל שכר בעוה"ז או ל"ת להלוך בשווקים של זונות ולא יעבור ויקבל שכר בעוה"ז יש בני אדם חפצים כך ועפ"י הרוב עובדים לקבל שכר הודיע שגם במ"ע מקבלים שכר בעוה"ז דברי חכמים כו' מרעה א' דברי חז"ל הם ד"ת מל"ת ויש עונש בעוה"ז רק שכר מצוה גופא עטרה לראשו זה א"א כ"א לעוה"ב. וכתוב יושר דברי אמת אמת היינו משפט ודין כמ"ש בע"ז ב' אמת קנה ומיכה ג' ט' המתעבים משפט והישרה יעקשו ומצוה שמתן שכרה בצדה אין מענישין עליה חולין ק"י אה"נ עיקר השכר לעוה"ב למען יאריכון ימי"ך עוה"ב שכולו יום וכאן אוכל הפירות שעושה בשמחה.

וירד משה ואלעזר מן ההר.
ולכן כתיב בלשון יחיד וירד, משום דקיי״ל משה זר א״כ הוא מותר להיות במקום מיתת אהרן, וכן מבואר במדרש, וגם הוא הוה בראש ההר, אבל אלעזר דנעשה כה״ג אסור לו שיהיה שם, וזה לשון יחיד כמ״ש ונקט באלעזר מן ההר.