פירוש על במדבר 20:29

ויראו כל העדה כי גוע אהרן. ואמרו חכז"ל שנסתלקו ענני כבוד. והנה אי' כשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד חזרו בזכות משה. הנה יש להבין למה מעיקרא מיד לא היו בזכות משה מתחלה. אך הנה באהבת ה' את בנ"י עבדיו הצדיקים ההולכים לפניו ורוצה ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם הנה אם אמנם כי גם על צדיק אחד יוכל העולם להתקיים כמאמר חכז"ל וצדיק יסוד עולם. אך מה יעשו שאר צדיקים שבדור שאינם במדריגה זו הגדולה. לכן הנה הש"י נתן לכל אחד ואחד חלקו בהנהגת קיום העולם וצרכי ברא להיותם משפיעים כל טוב. וכמש"א ברוךמרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות ברוך משלם שכר טוב ליראיו כולם כנ"ל וז"ש ועושה חסד לאלפים כו' פי' שזה ג"כ מן החסדים שאע"פ שהי' במציאות לתלות החסד בזכות צדיק אחד הגדול מכולם אעפ"כ הוא תולה החסד בזכות הרבים כדי שכולם יקבלו שכר שמקיימין את העולם כנ"ל. וז"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. הוא לשון הוה שבא בכל יום וכמ"ש הוא הפי' שכולם יש להם חלק בחסד עליון הבא בכל יום מחדש. וז"ש ועמך כולם צדיקים שכולם הם משפיעים החסדים לעולם יירשו ארץ כנ"ל. וז"ש אני אעביר כל טובי על פניך כו' וחנותי כו' ורחמתי את אשר ארחם. ואמרו חכז"ל אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי כאשר יעבור כל טובי על פניך בזכותך הנה יהי' חלק גם לצדיק שאינו הגון כמותך (וזה שהתפלל אברהם אבינו ע"ה אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר הלא גם צדיק אחד יכול לפטור העולם מן הדין למה הוצרך חמשים. אכן הוא כנ"ל שזהו הדרך הנכון שיהי' לכ"א חלק בהצלת המקום ויהיו כולם בכלל הצלה אף שיש צדיק אחד הגדול מכולם). וז"ש במס' תענית בסורא הות דברתא בשבבותי' דרב לא הוה דברתא סבור מינה משם זכותי' דרב אתחזי לי' בחלמא רב נפיש זכותי' טובא והא מלתא זוטרתא הוה לגבי דרב אלא משום האי גברא דהוה שאיל מרע וזבולא כו'. וכן שם כההיא מעשה מרב הונא ע"ש. ויש להבין וכי משום דרב ור"ה היו צדיקים גדולים לא יעשו דבר קטן הלא מכ"ש הוא ועיין במהרש"א. אכן לפ"ד ניחא שאעפ"י שהם היו הגדולי הדור מ"מ לא יבצר מעשות החסד גם עבור שאר העם כדי לתת חלק גם להם בשכר שמקיימין את העולם. ועד"ז הוא פרש"י ז"ל אצל נח בדורותיו יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח ויש שדרשו אותו לגנאי כו'. שיש להבין למה להם לדרוש לגנאי אחרי שהתורה משבחת אותו לצדיק תמים. אך הנה כמ"ש שיש שדורשין אותו לגנאי הנה גם הם אומרים שבחו כי הנה הגם שאלו הי' בדורו של א"א ע"ה לא הי' נחשב לכלום מ"מ הלא עבור זה שתלו הש"י בדור המבול כדי שיהי' הוא מקיים כל העולם שכל העולם יצא ממנו והוא הי' צדיק הדור יפתח בדורו כשמואל בדורו. אבל הי"א שדורשים אותו לשבח אומרים שאלו הי' בדורו של אברהם הי' צדיק יותר והי' גם אז מקיים העולם מ"מ לא יגרע מדברי שניהם שהוא הצדיק המקיים את העולם כנ"ל. והנה זהו הפלוגתא של האשה הצרפית עם אליהו כי באת אלי להזכיר את עוני. ואי' במד"ר שני בני אדם אמרו דבר אחד לוע וצרפית. צרפית אמרה עד שלא באת אלי הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני עירי והייתי כצדקת ביניהם ועכשיו שבאת אלי להזכיר עוני וכן לוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשי אנשי עירי ואני צדיק עכשיו שאני הילך אצל אברהם אינני יכול לעמוד בתחלתו. הפי' הוא כנ"ל שהם התרעמו על חלקם שניטל מהם מה שיש לכ"א מהם בקיום העולם להגן על אנשי עירם להחיותם כי יראו פן יתבטלו ע"י הצדיק הגדול מהם שבדור בי עד עכשיו הם הצדיקים בעירם כר'ל. אבל באמת הנה הקב"ה לא יגרע מכ"א חלקו בכ"מ ובכל עת כמ"ש. ועד"ז הי' שרצו מר' יוסי בן קסמא לדור במקומם כדי להיותו שם צי"ע ומקיים העולם. אבל הוא לא רצה כי גם כאן לא יאבד חלקו עם כולם כנ"ל. וזה שהי' תחלה הבאר בזכות מרים וענני כבוד בזכות אהרן אע"פ שמשה רבינו הי' הרועה כנ"ל. והבן.

ויראו כל העדה. כְּשֶׁרָאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר יוֹרְדִים וְאַהֲרֹן לֹא יָרַד, אָמְרוּ הֵיכָן הוּא אַהֲרֹן? אָמַר לָהֶם מֵת, אָמְרוּ אֶפְשָׁר מִי שֶׁעָמַד כְּנֶגֶד הַמַּלְאָךְ וְעָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה יִשְׁלֹט בוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת? מִיָּד בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים וְהֶרְאוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לָהֶם מֻטָּל בַּמִּטָּה, רָאוּ וְהֶאֱמִינוּ (שם):

ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל. האנשים והנשים. ובמשה לא נאמר בית, אלא (דברים ל״ד:ח׳) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום, לפי שהיה אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.