פירוש על במדבר 21:15

א"י ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער . עפ"י המבואר במ"א כי עיקר העבדות של הצדיק ביום השבת להיות עומד ומצפה על גדלות הבורא ב"ה מה שיהי' לעתיד במהרה. וז"ש המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום השבת שמך כו' יתקדש כו'. וזה ג"כ מעין עוה"ב יום שבת מנוחה. כי בשבת מתעורר הקדושה העתידה מה שנזכה בביאת הגואל ב"ב. וז"ש ישמחו במלכותך שומרי שבת. לשון ואביו שמר את הדבר עומד ומצפה על הגאולה לגדלות הבורא ב"ה. עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך. פי' גם עתה יתענגו וישישו וישמחו ביום השבת מתענוג הגאולה העתידה. מטובך. טובת הבורא ב"ה כמבואר. וז"פ ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם פי' מה שהם מצפים על השבת העתיד כנ"ל גם עתה מתעורר הכח הזה לעשות ג"כ עתה השבת לדורותם. וז"ש אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים. ב' שבתות הם מה שמצפים עתה ליום שכולו שבת. וז"ש והראנו ה' בנחמות ציון עירך כמ"ש בגמ' כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה גם עתה בנחמתה. וזה והראנו ה' אלהינו בנחמת ציון עירך תיכף בעוה"ז נראה עין בעין. מעין עוה"ב יום שבת מנוחה. וז"פ הפ' שהתחלנו. ואשד הנחלים פי' השפע היורד אשר נטה לשבת אותיות לשבת מה שיהי' לע"ל יום שכולו שבת. ער. אני רואה עתה עין בעין כמ"ש אני ישינה ולבי ער. וז"ש בזוה"ק לאיברי לא גליתי ללבי גליתי. פי' לאותם האנשים ההולכים תמיד במחשבות לבבם עומד ומצפה לישועת השם י"ת עיניו הרואות גם עתה התגלות אלקות שיהי' לע"ל:

ואשד הנחלים. תַּרְגּוּם שֶׁל שֶׁפֶךְ "אֶשֶׁד" — שֶׁפֶךְ הַנְּחָלִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ שָׁם דַּם אֱמוֹרִיִּים, שֶׁהָיוּ נֶחְבָּאִים שָׁם, לְפִי שֶׁהָיוּ הֶהָרִים גְּבוֹהִים וְהַנַּחַל עָמֹק וְקָצָר וְהֶהָרִים סְמוּכִים זֶה לָזֶה — אָדָם עוֹמֵד עַל הָהָר מִזֶּה וּמְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בָּהָר הַזֶּה — וְהַדֶּרֶךְ עוֹבֵר בְּתוֹךְ הַנַּחַל, אָמְרוּ אֱמוֹרִיִּים, כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ לְתוֹךְ הַנַּחַל לַעֲבֹר, נֵצֵא מִן הַמְּעָרוֹת שֶׁבֶּהָרִים שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶם, וְנַהַרְגֵם בְּחִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת, וְהָיוּ אוֹתָן הַנְּקָעִים בָּהָר שֶׁל צַד מוֹאָב, וּבָהָר שֶׁל צַד אֱמוֹרִיִּים הָיוּ כְּנֶגֶד אוֹתָן נְקָעִים כְּמִין קְרָנוֹת וְשָׁדַיִם בּוֹלְטִין לַחוּץ, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר, נִזְדַּעְזַע הָהָר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּשִׁפְחָה הַיּוֹצֵאת לְהַקְבִּיל פְּנֵי גְבִרְתָּהּ, וְנִתְקָרֵב לְצַד הָהָר שֶׁל מוֹאָב וְנִכְנְסוּ אוֹתָן הַשָּׁדַיִם לְתוֹךְ אוֹתָן נְקָעִים וַהֲרָגוּם, וְזֶהוּ אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר — שֶׁהָהָר נָטָה מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְקָרֵב לְצַד מוֹאָב וְנִדְבַּק בּוֹ, וְזֶהוּ וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב (תנחומא; ברכות נ"ד):

ואשד הנחלים. נאמר כמו כן באותו הספר ענין משפך אותם הנחלים: