פירוש על במדבר 21:14

על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ודרשו חז"ל אהבה בסופה ע"ש י"ל בזה לפע"ד בדרך רמז ונקדים לבאר הפסוק ה' איש מלחמה ה' שמו ופירש"י בשמו הוא נלחם והוא פלאי ונראה לפי ענ"ד כי ידוע מה שכתוב בזוה"ק אורייתא ושמא דקוב"ה כולא חד וגם בגמרא איתא כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה הם והנה בשמות הקב"ה כביכול יש כמה בחינות בחי' חסר ובחי' גבורה וניצוח ובוודאי יש בתורה ג"כ ב' בחי' אלו כמאמרם זכה נעשה לו סם חיים וכו' וכן איש ישראל כשלומד התורה באמת ומקשר נשמתו בתורה ממש הנקראת אדם שמשם שורש נשמה ברמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת אזי ממילא יש לו ג"כ ב' בחי' הנ"ל להמית ולהחיות וכמו שאמרו בגמ' שמעו כי נגידים אדבר היינו דברי תורה נמשל לנגיד מה נגיד יש בו כדי להמית ולהחיות כך דברי תורה יש בהם להמית ולהחיות והיינו הת"ח יש בידו ע"י התורה להמית ולהחיות וכבר נזכר זה לעיל ובזה הוא מבואר מה שאמר הרב הקדוש מוה' יעקב יוסף הכהן ז"ל על הגמרא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש וכו' וכבר נתבאר זה לעיל כי כמו הנחש שהיה ממית ומחיה כן הת"ח שיש בו כח אלוה וכח התורה ישנו באמרי פיו בתורה להמית ולהחיות ועל ידו הוא נלחם מלחמות ה' למי שצריך להמית וגם להיפוך למי שצריך להחיות הכל ע"י נעשה היינו ע"י התלמוד חכם בהתדבקו לתורת ה' יש לו ב' בחי' הנ"ל וזה יש לפרש הרמז בפסוק ע"כ יאמר בספר היינו על ידי האמירה בספר ואמירה רכה לשון חבה או לשון מחשבה כמו ויאמר המן בלבו והיינו ע"י האדם שעוסק בתורה לשמה בחיבה והתדבקות מחשבתו לתורה באמת על ידו נעשה מלחמות ה' וע"י לוחם ה' בשונאיו וזהו בשמו הוא נלחם היינו ע"י הת"ח שדבוק בתורה שהוא שמו של הקב"ה הקב"ה לוחם בשונאיו כנ"ל: ואת והב בסופה ועוד יש בו בחי' חסד ואהבה ג"כ והמ"י:

ע"כ יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה. לכאורה אינו מובן באיזה ספר נאמר דבר זה. וכי יש לנו ספר מלחמת ה'. אך בהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה אי' בספר יצירה בג' ספרים נברא העולם בִסְפַר סֵפֶר וְסִיפור. והכוונה דסְפַר רומז על בחי' של ציור. האותיות אשר נצטיירו האותיות במחשבה. אל"ף וכדומה וספר רומז כשבאו האותיות לבחי' התגלות ונתגלמו בספר במכתב ובאו לכלל דיבור וסיפור רומז על חשבון וצירוף אותיות ושמות וגימטריאות וע"י ג' בחי' אלו יש שורש לכל מיני מציאות שבעולם כי אין לך דבר בעולם שאין לו שורש נעלם רוחני בג' ספרים הנ"ל והנה אנו רואים שנמצא בעולם מלחמת ה' כלומר שהרשעים רוצים ללחום עם הש"י ולכאורה יפלא מאין בא זה דזה שייך לומר שהשי"ת לוחם עם אויביו ועושה נקמה בשונאיו. כמשה"כ מלחמה לה' בעמלק אבל מה שהרשעים סוברים ורוצים ללחום עם ה' זהו פלא גדול וע"כ יש לו איזה מציאות ג"כ בספר מג' ספרים הנ"ל שנברא בהם העולם כי כל דבר יש לו שורש בספר עליון. וצריך להבין מה תועלת יוצא מזה וזש"ה ונותן טעם לשבח ע"כ יאמר בספר מלחמת ה' ר"ל טעם הדבר והכוונה מה שנמצא זה בספר מג' ספרים הנ"ל בשורשו הוא כדי שיהיה את והב בסופה דהנה תיבת א"ת רומז על היראה כמ"ש את ה' אלהיך תירא ונק' את והוא כמו עם ר"ל דמתוך היראה בא האדם לידי אהבה והוא מדה הגוררת מדת אהבה אחריה והב הוא אותיות אהב"ה כי אל"ף עם ה' מתיבת אהב"ה נכלל בוא"ו של והב והנה אלו הב' מדות שהם א"ת וה"ב דהוא אהבה ויראה בסופה הוא צירוף מ"ב שמות אדנ"י אלהים שהשם אדנ"י גימ' ס"ה ואלהים גי' פ"ו. והוא הצירוף של תיבת סופ"ה שהוא מלשון סופה וסערה וגם רוח סערה עושה דברו ששם ניכר שליטת כוחו ואדנותו וכשהאדם מתבונן איך שגם בסופה וסערה שהוא דין נמצא כח וחיות אלהות ומתוכו בא לידי יראה ואהבה ואז יכול להפוך הצירוף ר"ל ונעשה צירוף ויחוד התיבה הנ"ל באופן שיהיה רק לטוב כמ"ש אדנ"י ה' נתן לי לשון לימודים שבלשון הצדיק נכרע הדבר לכף זכות וע"כ עי"ז שנמצא הרע בעולם ומתבונן האדם בכח הנעלם שבהרע שגם שם יש חיות ושליטת אדנותו ית' ואלהותו ית' ואז יוכל האדם לבוא לידי דביקות יראה ואהבה ולהפוך הכל לרחמי' לשנות הצירופי אותיות והתיבות מצר"ה לרצ"ה ואז נעשה עי"ז הרע כסא ומרכבה אל הטוב והכל נמתק ונעשה רחמים גמורים. וכיה"ר אמן:

על כן יאמר. עַל חֲנִיָּה זוֹ וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָהּ יאמר בספר מלחמת ה' — כְּשֶׁמְּסַפְּרִים נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ יְסַפְּרוּ אֶת וָהֵב וגו':