פירוש על במדבר 21:17

יקח נא מעט מים. ר' אלעזר בשם ר' סימאי אמר הקב"ה לאברהם. אתה אמרת יקח נא מעט מים. חייך שאני פורע לבניך הה"ד אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כא יז). בארץ מנין. ארץ נחלי מים (דברים ח ז). לעתיד מנין. דכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה יד ח).

אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. יל"ד כפל הלשון ענו לה אחרי אשר כבר נאמר אז ישיר ישראל את השירה הזאת. אכן הנראה לרמז בזה על מעלת הענוה שא"א להגיע אל שום מעלה ומדריגה אם לא תהי' הענוה מוקדם לה. והוא ע"ד שא"א משה ובנ"י לך ענו שירה זה אלי ענו ואמרו יל"ד למה אחז בכאן רק הפסוק של זה אלי מכל שירת הים שענו ואמרו משה ובנ"י. אך הרמוז במלת ענו היא על מדת הענוה שכן בתורה והאיש משה ענו כתי' חסר והכוונה בזה כי א"א לומר זה אלי אם אם לא יהי' עניו ושפל בעצמו כי מי שהוא מתגאה אין אני והוא יכולין לדור כאחד ובפסוק זה אלי ואנוהו הפי' שאעשה לו נוה לדור אצלי כפרש"י שם לכך עיקר אמירת זה אלי הי' ע"י ענוה שבטלו בעצמם והמשיכו אלקותו ביניהם ולכך זכו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד שיכלו לקבל מלכותו עליהם. וכן משה ובנ"י לך ענו שירה כי בחי' השירה הוא בחי' גבוה מאד ומשם להמשיך הארה א"א רק ע"י הענוה אז אני אשכון את דכא. וגם כאן עלי באר הנה ידוע ענין הבא"ר בכוונת האר"י ז"ל והעלאת מ"נ הזאת א"א רק שיתבטל בעצמו כאין ואפס וישלים את נפשו לקונו במס"נ כידוע בכוונת ק"ש שעל המטה. וזהו ענו לה' עבורה והבן. וזהו ג"כ ואדניהו בן חגית מתנשא לאמור אני אמלוך כי אדניהו הוא השם אדנ"י יה"ו. ר"ל השם אדנ"י הוא השוכן בתוך בנ"י כמ"ש בי אד"ני אבל מי שמתנשא לאמור אני אמלוך הנה אין השם עמו כי אין אני והוא יכולין לדור. וזהו ואדניהו מתנשא השם אדני מתנשא ועולה מזה שאמר אני אמלוך:

א"י אז ישיר ישראל. במד"ר משל לשלטון שעשה סעודה למלך אמר המלך אוהבי שם אמרו לו לא. אמר המלך אף אני איני הולך שם אף כך אמר הקב"ה הואיל ומשה איננו נזכר שם אף אני איני נזכר שם ע"כ. הנשמע מזה כי כל ת"ח שלומד תורה לשמה הנה נתעבר בו נשמת משרע"ה כמבו' בספרים לשמ"ה אותיות למש"ה הנה זה בוודאי הש"י עמו שם וכמבואר בתד"א הקב"ה יושב ושונה כנגדו ועיין בכתבי האר"י בפסוק ויהי בנסוע הארון ויאמר משה כו':