פירוש על במדבר 21:23

ולא נתן סיחן וגו'. לְפִי שֶׁכָּל מַלְכֵי כְנַעַן הָיוּ מַעֲלִין לוֹ מַס, שֶׁהָיָה שׁוֹמְרָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם גְּיָסוֹת, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, אָ"לָ, כָּל עַצְמִי אֵינִי יוֹשֵׁב כָּאן אֶלָּא לְשָׁמְרָם מִפְּנֵיכֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כָּךְ (תנחומא):

היו מעלין לו מס. דאל"כ והא לא בקשו מהם אלא לעבור דרך ארצם ולא נתן סיחון את ישראל לעבור למה, יצא עוד להלחם כנגדם. [נח"י] ו[ג"א] וקצ"מ) הוצרך לזה התירוץ לתת טעם לפי דבשלמא מלך אדום הי' מעורר על ירושת א"י ובטח על הבטחת זקנו ועוד ששלחו דברי ריצוי נעברה נא ל' בקשה, אבל סיחון קשה על מה בטח וכי טוב שלא ילחמו עמו, לכן פי' שכל מלכי כנען נתנו לו מס:

יהצה. אל יהץ: