פירוש על במדבר 22:27

ויך את האתון ולא קלל אותה לפי שהיה דעתו לקלל את ישראל ואין שני קללות ביום אחד דכתיב לא אוסיף לקלל. אי נמי מפני שלא הגיע הרגע של הזעם:

ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם אמר עכשיו כשהוזקתי ואין בי יכולת לעמוד על רגלי רבצת תחתי.

במקל. אמרו בזוהר דף ר״ח ע״ב מה כתיב את האתון במקל אטעין לה ואלביש לה בזירוזי דינא קשיא תקיפא. במקלו לא כתיב אלא במקל (פוק חמי כמה תקיפא חכמתא דההוא רשע ותיאובתא דיניה לאבאשה להון לישראל דאיהו אשגח לנפקא מרשותא דלעילא בגין דתיאובתא דידי' לאבאשה להו לישראל) והוא סוד עק״ב כפל הדינים כידוע בסוד היחודים וז״ש מקל דווקא לא במקלו ועמד המלאך בג' מקומות נגד ג' עלמין שסתם לו הדרך בכל הג' עלמין כמ״ש בזוהר