פירוש על במדבר 22:3

ובעזר אלהי יעקב איש חלק, נתחיל סדר וירא בלק:

ויגר מואב מפני העם כי רב הוא. יובן בס"ד לפרש כי ידוע שחשיבות ישראל בעו"הז הוא בשני אופנים הא' אשר אם צדיקים ושלמים הרבה דאז חשיבותם הוא מצד עצמם ולא מצד הצטרפות לזולתם והב' הוא חשיבות ע"י הצטרפות והוא כי בהיות ישראל במדרגה פחותה אזי מחמלתו ית' ומאהבתו אותם הוא מעריכם נגד זולתם הגרועים יותד ויהיו חשובים בערך אותה האומה הרעה. והנה ההפרש בזה הוא דאם ישראל הם יושבים בין אומה אחת מן האומות אם חשיבות ישראל מצד הצטרפות דהיינו שהם חשובים לפי ערך אותה האומה הרעה אשר סביבותם הנה אם אותה האומה תכשיר מעשיה מעט ותטהר קצת מרעתה אזי תקטין חשיבות ישראל ממילא כי לא יהיה ניכר ערכם כ"כ כנגד אלו אבל אם חשיבותם הוא מצד עצמם שהם עצמם צדיקים ושלמים בלתי חסרים כלום אזי גם אם אותה האומה תטהר מעט עכ"ז חשיבות ישראל במקומה עומדת ולא תקטן שאם ישראל יהיו צדיקים ושלמים מצד עצמם ודאי אין מי שיעמוד כנגדם ואין אומה שתוכל לעשות כמעשיהם ולהתדמות באחד מאלף להם כי האומה אשר שורשה רע גם כי תטהר קצת מ"מ עודנה בטומאתה ומה לתבן אצל הבר וז"ש ויגר מואב מפני העם כי רב הוא תיבת הוא דייקא ר"ל מה שהוא רב וגדול במעלה וחשיבות כל זה הוא מצד עצמם שהם עצמם צדיקים ושלמים ואין חסרים כלום ולא משום הצטרפות מואב דהיינו שבערך מואב שהם רעים הרבה נראים ישראל חשובים דאם היה מפני זה היה אפשר להם לתקן הענין ולהקטין חשיבות ישראל ע"י שהם מואב עצמם יכשירו מעשיהם ואזי לא יהיה ערך גדול לישראל כנגד ערכם אבל מאחר שראו שחשיבות ישראל אשר רבה היא הוא מצד עצמם ולכן ויגר מואב מהם כי ראו שאין לזה תקנה להקטין חשיבותם לפניו ית':

ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ויקץ מואב מפני בנ"י. הנ"ל ע"ד שכתוב להלן הן עם כלביא יקום וכו' לא ישכב עדי אכל טרף כו'. לפי המבואר בספרים שיש רפ"ח ניצוצות שנפלו בין הקליפות והן צריכין תיקון גמור להעלותם קודם ביאת הגואל. ויוסף הצדיק העלה במצרים ר"ב ני"ק כמ"ש רב עוד יוסף בר חי. וז"ש לשבור ב"ר. וז"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרים שהיתה ערוות הארץ ויוסף עשה תיקון כמנין ר"ב. ועוד פ"ו כמנין אלהים נשארו לתקן כידוע. וז"ש ויגר מואב מפני העם כי ר"ב הוא אשר כבר נתקן ר"ב ני"ק ויקץ מואב מפני בנ"י הם הצדיקים פן יגמרו התיקון לגמרי ויהי' קץ הגאולה. אך אמנם כי כבד מאד לגמור התיקון כי הדורות נתמעטים והולכים וכח הסט"א גדול מאד. והתקנה לזה הוא ק"ש שעל המטה כמ"ש לא ישכב עד יאכל טרף. כמ"ש בפי' הפ' אם טרוף יטרף יביאהו עד. רמז על רפ"ח ני"ק עה"כ עולה כמנין טרף. יביאהו ע"ד הוא ק"ש ע"ד רבתי. הטריפה לא ישלם. לא יהי' עוד שלימות בסט"א. וז"ש יעקב אבינו על יוסף טרף טורף יוסף. וז"ש לא ישכב טד יאכל טרף הוא ק"ש ודם חללים ישתה שהורג כל המזיקים. וז"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו'. ר"ל גם בזמן הגלות הדומה ללילה תוכל ליתן טרף לביתה לתקן הרפ"ח ני"ק כנ"ל: