פירוש על במדבר 22:4

ילחכו הקהל את כל סביבותנו כלומר פשיטא שלא יעשו לנו מאומה להלחם בנו מציווי אל תצר את מואב, אלא שישחיתו את כל יבול הארץ ותבואות שדותינו שסביבות העיר ויאמרו ימותו ברעב מאליהם, מרבי:

ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. יובן בס"ד לפרש ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהר"חו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה על אותם אורות וניצוצות קדושה הנקראים שבעה מלכים אשר ירדו ונפלו למטה ממדרגתם אשר בהם היו כלולים ד' עולמות אבי"ע וכל הנבראים כולם ואח"ך חזרו ונתקנו והובררו מן הסיגים המעורבים בהם וכתב על זה רבינו האר"י זיע"א וז"ל ולכן באשר חזרו ונתקנו והובררו מן הסיגים המעורבים בהם לא הובררו בפעם אחת גם לא בבת אחת אמנם בתחלה הוברר מהם כל מה שהיה בהם מחלק עולם האצילות בלבד והמובחר שבהם הוברר ונתקן ונעשה עולם האצילות והיותר גרוע ממנו נעשה עולם הבריאה ואח"ך הוברר היותר גרוע ונעשה עולם היצירה ואח"ך הוברר היותר גרוע ונעשה עולם העשיה והיותר גרוע ממנו שלא התברר אז הוא נשאר בתוך הקלי' בסוד חיות ונשמה אליהם כנודע בסוד י"א סמני הקטורת וכו'. והנה הם מתבררים מאז ועד ביאת המשיח כי אז בלע המות לנצח ויהיה כל הקדושה נבררת וכל הקליפה תשאר לבדה בבחינת סיגים והרשעה כולה כעשן תכלה:

אל זקני מדין. וַהֲלֹא מֵעוֹלָם הָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב" (בראשית ל"ו), שֶׁבָּאוּ מִדְיָן עַל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה? אֶלָּא מִיִּרְאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם; וּמָה רָאָה מוֹאָב לִטֹּל עֵצָה מִמִּדְיָן? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִים שֶׁלֹּא כְמִנְהַג הָעוֹלָם, אָמְרוּ מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, נִשְׁאַל מֵהֶם מַה מִּדָּתוֹ, אָמְרוּ לָהֶם אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו, אָמְרוּ, אַף אָנוּ נָבֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו (תנחומא):