פירוש על במדבר 22:6

אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ. ידוע מ"ש בזוה"ק גודל המצוקה אשר היו אז בנ"י בימים ההם. כמ"ש הנביא זכר נא מה יעץ בלק כו' שהי' רצונם של הרשעים הללו לעקור ביצתן מן העולם ולבטל שורש עבדות הבורא ב"ה לולי ה' עזרתה לנו להפר עצתם ולקלקל מחשבתם. כי הנה כלל ישראל בפנימיות הם טובים וישרים. אך סביב רשעים יתהלכון. והסט"א הוא עומד ומצפה על איש ישראל ללכדו במצודתו לעבור ח"ו עבירה קלה מדרבנן ואז עבירה גוררת עבירה ומביאו להוציאו ח"ו מכלל ישראל לרדת שחת. כמו שידוע המעשה בימי הבעש"ט ז"ל שהי' בימיו גלגול אחד מכמה מאות שנים שהי' מוטרד מאד. ועיקר הדבר שהתחיל לפגום שהי' מזלזל בנטילת ידים ועי"ז נפל ברשת היצר עד שיצא מן העולם בלא הרהור תשובה. לכן מה מאד צריך האדם להשגיח על כל דרכיו אפי' על דבר קטן לבל יאחזו בו החיצונים ח"ו. ובזאת הי' כוחו של משרע"ה בדור ההוא להגן עליהם בבחי' אור המקיף וכבר בארנו במ"א ענין עטיפת הטלית בשעת התפלה להיות לאדם בחי' אור המקיף כמ"ש כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. והקב"ה עוזר לכל הבא לטהר כמ"ש ושמר ה' אלהיך לך כו' לפי ההכנה של האדם כן עוזר לו. וז"ש שמור לי ואני אשמור לך שומר שכר. כאשר האדם מכין עצמו לשמור כן הקב"ה עוזרו ורגלי חסידיו ישמור. והקב"ה משלם לו עוד שכרו. ובזה נבוא לביאור הפסוקים הנ"ל. כאשר זה הי' יראת הרשעים האלו וכל מגמתם לבטל מהם העבודה הישרה. וז"ש הנה עם יצא ממצרים שהיא ערוות הארץ. וכסה את עין הארץ אעפ"כ שמרו בחי' הראות. ולזאת היו דואגים עתה ילחכו הקהל כו' את כל סביבותינו. פי'מחמת גודל הקדושה גם הסביבות אשר רשעים יהלכו בו גם זאת. ולא יהי' עוד שום אחיזה לסט"א בגבול הקדושה כנ"ל. לכן חשבו מחשבות להרע להם להביאם אל תאוות העולם השפל הזה אשר כולם נקראים בשם אוכל כמ"ש אכלה ומחתה פי' רומז לתאוות המשגל וזה שאמרו אולי אוכל נכה בו. ע"י האוכל נכה בהם להביאם לתאוות המאכל ושאר תאוות רעות ר"ל. ועי"ז ואגרשנו מן הארץ. ע"י הארציות יהי' לנו שליטה לאחוז בהם לגרשם מגבול הקדושה כנ"ל. פוק חזי מה עלתה בם בעצתו עם בנות מואב. ה' יפר עצתם כו':

נכה בו. אֲנִי וְעַמִּי נַכֶּה בָהֶם. דָּ"אַ — לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא (ב"מ ק"ה), מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים — לְחַסֵּר מֵהֶם מְעַט (תנחומא):