Quotation_auto על במדבר 22:6

ולהורות על חכמתו אמר וקסמים בידם. כמאמרם ז"ל בלעם היה אומן ואין כלי אומנותו בידו. ובלק היה חכם וכלי אומנותו בידו. וזהו וקסמים בידם ששלח לו כלי הקסם. כדי שלא יתנצל לומר אין לי כלי אומנות. וכן יורה זה ג"כ מה שאמר אקחך אל מקום אחר. לפי שהוא היה בקי במקומות הראויים יותר מבלעם. אלא שבלעם היה יודע לכוין השעה. ולזה אמר וישלח מלאכים אל בלעם. ואמרו בזוהר מלאכים ממש. כי בחכמתו שלח לבלעם המלאכים הראויים לאותו פועל סדורים בצירופיהם. וחשב בלק ללחוך לישראל כילק. וכן בלעם חשב כי בחכמתו ובכישופיו יבלעם כשאול חיים. אמר לו הקב"ה לא יפה דרשת. אני אבלבל לשונכם בענין שלא תשמעו איש אל שפת רעהו. ועשה מבלעם ובלק עמ"ק בלב"ל. לרמוז שהשם יבלבל לשונם וישליכם בעמק עכור. וכן היה כי נהפכה עצתם ולא הועיל להם חכמתם וכישופם. ומלאך רע ענה בעל כרחו אמן. ואמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. וכן אמר מה אקוב לא קבה אל. כי מי שרוצה לקללם הוא מקלל את עצמו. ולכן אמר בכאן ועתה לכה נא ארה לי. שהקללה עתידה לחזור אליו. ואמר את העם הזה מצד ריבויים. כי עצום הוא ממני מצד הגבורה. אולי אוכל אני ואתה להכות בו. כי אני לבדי לא אוכל לו:

דבר אחר נקם נקמת אחד כנגד מדין ואחד כנגד מואב, והלא מואב היה תחלה לעצה רעה על ישראל שנאמר ויאמר מואב אל זקני מדין ומה נשתנו מדין ממואב שנאמר נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים ובמואב כתיב אל תצר את מואב, אלא שהיה דוד עתיד לצאת מהן אמר להם הקב"ה המתינו להם מציאה יש לי ביניהם אקחנה מהם ואחר כך עשו נקמה בהם. וכן מצינו שכיון שבא דוד מסרו הקב"ה בידו שנאמר ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה, אבל מדין נמסרו ביד ישראל שנאמר ויצבאו על מדין. ועצת מואב לא היתה על ישראל אלא להריגה שנאמר אולי אוכל נכה בו, אבל עצת מדין לא היתה אלא להחטיא את ישראל, ועל ידן נפלו כ"ד אלף מישראל, ועל ידן נתחייבו כליה שהמחטיאו לאדם קשה מן ההורגו. ולא עוד אלא שהכתיב הקב"ה עליהם לא יבא עמוני ומואבי. מפני מה זכרים אסורים ונקבות מותרות מפני שעתידה רות לצאת מהם. ועוד שא"ל הקב"ה לאברהם אחרים אתה מכניס תחת כנפי ולוט בן אחיך פירש ממני אף אני אכתוב עליו לדורות לא יבא עמוני ומואבי: