פירוש על במדבר 30:9

שאלה. מי שאכל חתיכה שעד אחד העיד עליה שהיא חלב והוא אין מכחישו שנמצא הוחזק האיסור עפ"י ע"א ומלקא עליה דע"א נאמן באיסורין עיין ה' שגגות פ"ח ובשאר דוכתי ואחר שאכל באו שנים והכחישו לע"א שנמצא מגלי מלתא למפרע דהתירא אכל דמ"ה לית ביה מלקות אי מפסל עכ"פ מדרבנן. ופשיטנא לה מהדא דתנן במסכת נזיר פ"ד מ"ג אשה שותה יין והפר בעלה ולא ידע"ה ר"י אומר תספוק מכות מרדות וע' תוס' שם דף כ"א ב' ד"ה לעולם וכ"ג א' ומ"ל פי"ב הח"י מה' נדרים דמחולקין להר"מ ז"ל תספוג מ"מ ולתוס' הלכה כת"ק דאין לוקה מ"מ והנה פסולי עדות דרבנן כתבנו בס' ש"ה דעיקר כל דתיקון כעין של תורה וחייבי מלקות מ"ה רשע הוא והיה אם בן הכות הרשע ה"ה מכות מרדות לרבנן פסול מדרבנן כמו שיראה הרואה בפרק עשירי מה' עדות הלכה ג' היה החיוב שבה מדבריהם פסול מדרבנן וכתבנו שהאוכל חמץ בשעה ה' בי"ד בניסן אין פסול מדרבנן עלח"מ פ"א מחו"מ ה"ט דאין לוקה מ"מ ואי"ה בכלל מכות מרדות בס' שושנת העמקים אבאר זה ובפתיחה לא"ח כתבנו מזה. וברש"י במשנה להוכיחה שלא תהא מזידה ובתוס' כ"א ב' שנתכוונה לאיסור וי"ל דכל מ"מ שלא עשתה עבירה דרבנן כ"א למגדר מלתא לא מפסל מדרבנן ולתוס' ור"מ ז"ל נמי הכוונה להוכיחה וע' רש"י כ"א ב' ד"ה לעולם דס"ד דתספוג דנתכוונה לאיסורא לכאורה מדלא פרש לאפוקי מדר"י דתספוג מ"מ שלא תהא מזידה היינו דסובר דת"ק לא פליג אר"י וסד"א בסיפא דתספוג מ"ה הואיל והיא נתכוונה וסברה שנזירה ושותה יין קמ"ל כו' וא"כ לכאורה פסקינן כרש"י ור"מ ז"ל רבים לגבי תוס' ופסול מדרבנן וי"ל דאדרבה לתוס' כשר דקיי"ל כת"ק ולרש"י להוכיחה לא עברה דרבנן ומה בכך שלוקה מ"מ למגדר עבירה מדרבנן שלוקה מ"מ אז פסול ותרתי בעינן ולהר"מ ז"ל דכתב ומכין מ"מ שנתכוונה לאיסור אף א"ת דמקרי עבר עבירה דרבנן מ"מ התוס' ורש"י רבים לגבי וכשר יצ"ע.

והפר את נדרה. יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הֵפֵר הָאָב, תַּ"ל (פסוק י"ז) "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" — כָּל שֶׁבִּנְעוּרֶיהָ בִּרְשׁוּת אָבִיהָ הִיא (ספרי שם):

ואם ביום שמוע אישה יניא אותו וגו' וה' יסלח לה. כלומר בהפרת האב, שכיון שברשותו היא צריכה להפרתו, שכבר הזכיר בנעוריה בית אביה, כלומר כל זמן שהיא בנעוריה ברשות אביה היא. נשואה, הוא שכתוב ואם בית אישה נדרה, והבעל מפר נדרי אשתו משתכנס לחופה עד שתבגר, אבל נדרים שנדרה בהן קודם שבאה לרשותו אין כח בידו להפר וזהו שאמרו ז"ל אין הבעל מפר בקודמין. ולפי שכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת עשאו הכתוב כאלו התנית עליו בפירוש על מנת שירצה בעלי משום שלום הבית, ואפילו בנדר של תורה ונשואין מדרבנן יכול להפר מטעם זה, כגון בת שתים עשרה שנה שאין לה אב ויודעת לשם מי נדרה והשיאתה אמה או אחיה. אלמנה, הוא שכתוב ונדר אלמנה וגרושה, אלמנה מן הנשואין, שאילו מן הארוסין חזרה לרשות האב, אבל מכיון שנשאה שוב אין לאביה רשות בה, ומכאן לחופה מן התורה ליורשה וליטמא לה בעלה כהן, ולהפר נדריה לבדו, ושיהיו מעשה ידיה שלו.